ואפשט את מילותיי.
כל תקופה, בממוצע כל יומיים, בעצם לעיתים גם כל שעה, אין זמן מוגדר לתופעה, צצה סאגה כזו או אחרת העוסקת סביב מהות 'האישה'. פעם בדמות הטרדה והגדרותיה, פעם בלשון הכנעה, ופעם אקדמיה, צניעות וכו'.
זה קיים בציר הזמן באופן קבוע, את המסקנה הנלמדת מכל צירופי ענייני האישה ועצם קיומה ניתן לדלות מאופי הדברים שצצים כל פעם באדרת שונה, אך אל תתבלבלו - הגברת היא אותה אחת... היא לא ממש השתנתה.
ניקח לרגע לדוגמא את עניין לימוד באקדמיה: הרי שורש העניין שנשים לא תרענה בשדות זרים, שלא תרמנה את ראשן ותהיינה נשות חייל העושות לביתן. תודו נשים יקרות, גם לנאורות שביננו וגם לאלו שידועות כפשוטות העם... (אני בתוכן), לאישה יש תפקיד משלה, בראש ובראשונה להיות אישה, יש לתפקיד אופי משלו.
בואי נעצור לרגע, נעצום עיניים ונדמיין מחזה תאטרלי, מלודרמה העוסקת באישה המנהלת בית בזמן שבנה ובעלה נשלחו לשדה קרב, איך היא מתנהגת? כל אחת תענה לעצמה את התשובה. (תנסו להכנס לדמות).
ואחרי שציירת לעצמך את הדמות המלודית הזו, נסי להכנס לנעליה של דמות נוספת, ביתה הקטנה של האישה המלודית מהמחזה הנחשק, "החיים בצל של מישהו...". הדמויות שיצרת לעצמך, הן בעצם התשובה לאופייך ולמה את רוצה לדמות או איך את באה לידי ביטוי דרך הדמות הזו. בעצם זוהי רק אתנחתא מחשבתית...
ולעצם הנקודה, נכוון ישר לפנים: למה באמת דורשים מאיתנו הנשים כל הזמן להיות זו המובילה מאחורי הקלעים, זו שלא מתפתחת ולומדת באקדמיה, זו שלא מקבלת שכר גבוה כמו שגבר מקבל בתפקיד זהה לשלה.
התשובה טמונה בדמות.
הרי בסך הכל הדרישה ממך היא להיות אישה, להיות אותה ילדה שנולדה כבת, בתפקיד המיועד לה בקוויי האופי התואמים לעצם היותה "אישה". את יכולה להיות הכל - אך רק דרך הדמות שאותה את מגלמת בהצגת חייך. קחי זאת לתשומת ליבך, זה לא באמת נגדך. זה יכול אפילו להיות אחד הכלים המעצימים שמדגישים את אישיותך דרך הדמות אותה קיבלת לגלם במחזה האמיתי ביותר של החיים...
כווני ישר... זה עוזר!
]]>
