כשגדלנו, נישאנו, התחלנו לעבוד למחייתנו וגם הבאנו ילדים לעולם, הבנו משהו נוסף: חודש חשוון הוא חודש השגרה. אם קודם העברנו חודש מלא וגדוש בחגים, בשמחות, בנגינה ובשירה, אז החודש הזה, הוא חודש של שגרה. והשגרה, מצד אחד מבורכת ומקסימה, אבל מצד שני, מה לעשות, קצת מדכאת ובלתי מרשימה.
בשגרה אנו נפגשים עם הילד שלא כל כך מצליח בלימודים, בשגרה אנו רואים שהעבודה שלנו קצת חונקת והרבה גוזלת מזמננו. בשגרה אנו מגלים שהילדים שלנו לא קלים במיוחד, לא יודעים לקום בבוקר בזמן, לא ממהרים לשכב לישון, לא מסיימים את מלאכת הכנת השיעורים בזמן ולא רצים לחנות כשאנחנו מבקשים בפעם הראשונה.
בשגרה אנחנו מגלים שהיום קצר, אבל המלאכה מרובה. בשגרה אנחנו מגלים כמה אנו כעסנים, לא כל כך ענוותנים, לא מאד עשויים לבלי חת מול כל המלעיזים, וממש לא מצליחים לרסן את עצמנו, לשמור על דבור בטון נמוך, ברוגע ובסבלנות.
חשבנו שחודש של חגים הוא הקושי, וגילינו שהשגרה לא תמיד ברוכה.
כשאנשים פונים אלי לייעוץ ושואלים אותי: מה אעשה קודם? הכול נגדי, הילדים, הבן זוג / הבת זוג, ההורים כועסים שאין לי זמן אליהם, הבוס מאיים, אין לי פנאי לעצמי, אין לי זמן לדברים חשובים, איך אני עושה סדר בכל הדברים? אני עונה שדבר ראשון, לפני הכול, לפני שתגיע לפגישת ייעוץ, עליך לעשות שלום עם עצמך. אתה כועס על עצמך, בוודאי תכעס גם על מי שסביבך. אתה שונא את עצמך ודאי לא תאהב במיוחד את אלו שסביב. אתה מסתכל בזעם על העולם, בוודאי שהעולם לא יחייך אליך.
מה כן לעשות?
זה אולי יישמע מצחיק, אבל פשוט לשיר. השירים והזמירות, הריקודים והרננות, בכוחם לעלות אותנו ממעמקים ולהגביה אותנו עד שחקים.
אבל איך אשיר אם ליבי בוכה בקרבי? קודם כל תשירי ואחר כך תרגישי. מה, פתאום באמצע היום אתחיל לשיר? אין לי זמן לכלום, בדיוק לזה אמצא זמן? אין לי חשק לקום בבוקר, בדיוק לזה אמצע חשק? ומה יאמרו עלי? מה יחשבו עלי אם אתחיל לפתע לשיר? כן. נסי בזמן עגום כזה להפעיל את השירה בבית. בימים של פעם היו אנשים מקשיבים לפטיפון המרגיע, באמצעות הנחת המחט על התקליט. השירה חרקה והאנשים שמחו.
עכשיו את צריכה רק ללחוץ על כפתור והשירה מתרוממת. את מקשיבה לה ברמקולים וקול השירה ברור ויציב. שים לך שיר צוהל, שאת מתחברת אליו. עצמי עיניך לכמה שניות ותרגישי פתאום כמה את אוהבת. אין לך אפשרות כרגע להפעיל מוסיקה? שירי בפה, שירי בקול, שירי בין אם את יודעת לשיר יפה ובין אם את נחשבת לזייפנית מקצועית.
כן, כל אחד ואחת מאתנו מתחבר לשיר אחר, אבל השירה והזמרה עושות זאת לכל אחד מאתנו. מוציאות אותנו מהעצב, מהמחנק, מהרצינות התהומית, ומובילות אותנו לעולם טוב יותר, רגוע יותר ואמתי הרבה יותר. התרגלת לחשוב שקולות נגינה נשמעים רק בחתונה? בחגים? חבל, ערוך שמחת חג פרטית בתוך נשמתך. השירה תרנין את כולך. התמסרי אליה.
יצא לכם לשמוע מישהו שר ביום של חול, ביום של שגרה, ביום של "מר חשוון" סתם כך שיר להנאתו? אם לא יצא לכם, היו אתם אלו שמתחילים לקשט את השגרה. אם איננו רוצים שהשגרה שלנו תיעטף במכאובים, בסערות מוגזמות, בפיגועים לא עלינו - שכל אלו אינם תלויים בנו, בהחלטתנו ובלחיצת הכפתור שלנו- עטפו את השגרה שלכם בטוב, בשירה, בנגינה ובמוסיקה שאתם אוהבים, אל תשאירו מקום לרגשות אחרים.
פצחו בשירה במקום בו אתם נמצאים, בביתכם, בבית ההורים, בבית הספר אם אתם מלמדים ילדים, בכל מקום שהדבר אפשרי ותראו איך לכם יהיה טוב פתאום ולשכנכם יחד עמכם. שירו שיר לשלום שלכם. לשלום שלכם עם נפשכם. לשלום שלכם עם עצמכם. וכשתחיו בשלום עם מה שאתם, עם האופי שלכם, עם המצב שלכם, אז תהיה שגרתכם שלום, ביתכם שלום, וכל אשר לכם שלום. כן, שירו שיר לשלום!
]]>
