כוונתו של דוד המלך היא לחזות בנועם ה', בדרך האחדות בה הוא דוגל ומנהיג את עמו, מהות השמחה נטועה באחדות שלנו עם ה׳ באחדות שלנו כעם, ובחג זה אנו מוצאים את מהות אחדות העם ואחדותנו עם מלכנו, במידה מרובה משאר ימות השנה.
הביטוי לכך מופיע במצוות האתרוג, הלולב, הערבה והדס שכל חלק מהם מסמל את עם ישראל. רשעים, צדיקים, בינונים וכולם מאוחדים יחדיו. ולו יחסר אחד מהם אי אפשר יהיה לקיים את המצווה. אך יש חידוש שכן בזמן הניענוע יש את כל עם ישראל, וכשם שאנו מטלטלים את את ארבעת המינים והם נשארים יחדיו כל עם ישראל, שלמרות הגלות והמחלוקת והשוני והקושי עם ישראל נשאר יחדיו.
יתרה על כך הסוכה שהיא דירת הרי היא נמצאת בכל מקום בכל מקום ניתן לבנותה, ונימצא את עם ישראל מופיע גם בכל מקום ומכאן ניתן ללמוד שלא משנה היכן יהודי נימצא, מונח, יש בו את הכוח להתחבר לה׳. מפני שכל אחד הוא בגדר סוכה נודדת, בדיוק כפי שתיבת נוח הכינה עצמה כנגד המבול. כל סוכה שומרת את הקדושה והשכינה ובתוכה אנו מתחברים אל ה׳ יתברך בכל מקום וזמן ה׳ משרה את השכינה בה. זהו הסמל לאחדות בין עם ישראל בפן הכללי והאישי.
אמר פעם הקוצקאר רב'ה: "מי שאינו רואה את המקום בכל מקום, אינו רואהו בשום מקום". על כן אני מקווה שבחג הסוכות נדע להכיל את האור והקדושה על ידי שנפתח את הלב לאהבה את ה׳ אלוקינו, וכל אחינו בית ישראל ובזה נחוש שימחה אמיתית, שכן מתוך קיום המצווה שבשורשה של מילה זו קימות המילים: ציווי, וצוותא שכן המצווה מביאה לצוותא, והאחדות מביאה לשמחה, אותה שימחה שנובעת מקיום אהבה...שלישמה ניברא העולם.
עיבדו את ה' 'בצוותא' ובטוב לבב...
]]>
