"צער בעלי חיים", או בהתבטאות רחל ביתך הקטנה, צער שנגרם לחברנו מפגיעות שנעשו על ידנו. ביודעין ובלא יודעין, בעקיפין ובאופן ישיר.
"אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו" נאמר על יום גמר חתימת הדין. אז הכנו קרפלעך ( ואף דאגנו להקפיא להושענא רבה), קנינו "קל צום", פרנסנו את חברת "קרוקס" בקניית נעלי בית ליום הזה. אף עשינו "העתק הדבק" להתנסחויות נחמדות של איחולי שנה טובה.
אך, מה עם קצת ניעור אבק לחדרי הלב? קצת או הרבה ניקוי חומרי ספאם המאופסנים שם. ליל כיפור, כולנו נכה על חטא ונחשוב שבכך ניקינו. את מצפוננו מכל חטאותנו. ענין של בין אדם לחברו זכה ליחס מיוחד בערב כיפור. לא יעזור לנו הכאה חזקה על הלב אם לא ניקינו פגיעות שנגרמו על ידנו בחברנו. צער שיש לשני מפגיעתנו יש בכוחו כח של הקפדה ולהשפיע על גמר חתימה טובה שאנו מייחלים ומתפללים עבורו.
סיפור שהייתי עדה לו מקרוב: משפחת כהן ולוי גרו בשכנות במשך שנים. גברת כהן נהגה שלא בצדק להתעלל בגברת לוי. גב' לוי נהגה להשיב בנשיכת שפתיים וספגה זאת בשתיקה מכובדת. לימים, חלתה גב' לוי והלכה לבית עולמה. מאז החלו הענינים בבית מש' כהן להשתבש. הפרנסה ירדה למשעול. הבת התגרשה, ובנם היה מעוכב שידוך. הם חשו שרוחה של גב' לוי מרחפת בהקפדה ואינה נחה על משכבה בשלום עם צער הפגיעה המרובה שנגרמה במשך שנים.
הבעיה הגדולה שגב' לוי איננה. בעלה לא יכול לסלוח בשמה. שאלת רב בענין הביאה את מש' כהן לעלות לקיברה של גב' לוי, היה עליהם לקרא פרקי תהילים מסויימים, לתרום כסף עבור עילוי נשמתה ולבקש ממנה סליחה וכפרה. לאט לאט הענינים הסתדרו.
סיפור נוסף ששמעתי מספר אודות הליך גירושין כואב של רחל מבעלה. רחל עברה מסכת התעללות קשה. למרות כן השתדלה שכלפי חוץ לא ידעו על סבלה. שכנה נחמדה, אשר לא ידעה באיזה תור יש להמתין כשאלוקים חילק את השכל, דאגה לומר לכולם: "יש גרושה בשכנותנו, יש לשמור על הבעלים". סופן של חיצי מילים, השכנה הפוגעת נמצאת היום בקטגוריית גרושה פעם שניה. הקפדת מילותיה מצויות על מדף צדדי בחדר ליבה של רחל. השכנה אפילו לא מודעת לכך. אך, ליבה השותת של רחל מעודכן בכך. "מוות וחיים ביד הלשון" זו לא אמירה בעלמא. זו אחת מכותרות המשנה של גולת כותרת יום גמר חתימת דיננו.
יתכן ופגענו שלא בצדק, אך פגענו,
הכלמנו שלא בכוונתנו, אבל הכלמנו.
דיברנו רע בלי משים לב והרע הזה סומן כוידוא הרג אצל השני, וכדומה. "סלח לנו, כפר לנו...". אך יום הכיפורים מתעקש על שלו, אינו מכפר עד שנרצה את השני. אנו עומדים בערב יום כיפור עם מזוודות עמוסות ומבקשים מהקב"ה שיכניסנו בצילו עם כל כובד החטאים שלנו. והקב"ה, כמו אבא רחום, מוחל וסולח. רק מבקש מאיתנו בקשה קטנה בתמורה תכפרו על ענינים של בין אדם לחברו.
אז בין טעימה של קרעפלך לבין אכילתו במרק הצח נפנה בשביל עצמנו רגע של חשבון נפש לחשוב במי פגענו או מי פגע בנו ופשוט נסלח.
גמר חתימה טובה, כי אין בנו מעשים.
]]>
