הכל טמון ברצון שלנו "הרוצה להיטהר מסייעין בידו" ובכלל ראש השנה יותר מכל נועד כדי להמליך את המלך שאוהב אותנו כל כך, ואנו בניו ובנותיו צרכים להידמות לו בעיקר באהבה האין סופית וביכולת למחול. אבל לא רק מוחלים למשהו שפגע בנו וגם מפסיקים לשפוט ואיך בעצם לומדים לאהוב? הרי אנחנו בשר ודם עם המורכבים מהחומרי בסיס רוח, מים, אש, אדמה. ונשמה אחת קדושה.
כמה מהתשובות נמצאות בנפשנו פנימה, השקט בהקשבה האין סופית הזו של בורא עולם מאפשר לנו לא פעם לשמוע צלילים צלולים ותבונות בעומק נשמתנו, אחת מתובנות אלו היא ההתבוננות בדרך ליכולת לסלוח, למחול ולאהוב. לתובנה הזו נתתי שם "עיקרון האהבה".
על מנת להגיע,לחמלה,מחילה,אהבה שזה המקביל להתבוננות,רחמים,והזדהות יש לעבור כמה שלבים:
שלב ראשון: התבוננות
כאשר האדם שם עצמו במקום חברו הוא מבין שהוא עצמו לא יכל לעשות יותר טוב, מתוך כך הוא מרחם על האדם
שעד לפני כן נשפט לרע, ולמה לא נהג אחרת כמצופה ממנו, ״אל תדון אדם עד שתגיע למקומו״ מתוך כך שהאדם השופט שם עצמו במקום שחברו עומד. הוא באמת מבין שהוא עצמו לא יכל לעשות טוב יותר. ובכלל אפילו אינו מבין כיצד חברו שרד את אותה מציאות.
שלב שני: רחמים
מתוך ההתבוננות אמיתית ועמוקה על מצבו של האדם הנשפט הוא מגיע לשלב השני, הרחמים. כאשר הוא מבין שלא ניתן לחברו לעשות אחרת בסיטואציה בה היה נתון, הוא מרחם על האדם העומד לפניו על אותה מציאות קשה שהיה עליו לעבור ומתוך כך מתרחב ליבו עליו. הוא מבין את מעשיו, חשוב לציין שלא בהכרח הוא מסכים עם מעשיו אך מבין שלא יכל לפעול יותר טוב מכפי שנהג חרף אותה מציאות קשה של הנשפט.
שלב שלישי: הזדהות
מיתוך כך שהוא מרחם על חברו הוא מגיע לשלב ההזדהות. וכאשר ההזדהות יושבת על רחמים ומחילה שהיא בעצם היכולת לסלוח, אז האדם מגיע לאהבה. בשלב זה רגשות אלו מתפתכים לחמלה, מחילה ואהבה שהם כנגד ההתבוננות הרחמים והיכולת לסלוח.
"והתבוננת ברשע ואיננו" שכן התבוננות ממושכת מביאה את האדם לתהליך אמיתי של ריפוי הנפש. תוך התבוננת עמוקה פנימה אל נפשו של האדם עצמו מול נפש ונשמת חברו.
כאשר מחברים את הפסוקים בתורה והופכים אותם לשלבים מתחולל תהליך מרפא בנפש האדם:
פסוק ראשון :"אל תדון אדם עד שתגיע למקומו"
פסוק שני: "והתבוננתה ברשע ואיננו עוד"
פסוק שלישי: "ואהבתך לרעך כמוך"
אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו ודמיין שאתה במקומו תחת אותו לחץ במציאות בה היה נתון, מכך תבין ששפיטתו לרעה אינה נכונה,כאילו היית אתה. ייתכן ששגה אך הסחטואציה לא אפשרה לו לנהוג אחרת.. כשהאדם שופט את עצמו הכל נראה אחרת.. עד שתגיע למקומו.
]]>
