"אל תחשבי ששכחתי לחבוש פאה" כאילו קראה את מחשבתי, "פשוט קיבלתי על עצמי"
"מה קרה, כולם בקו הבריאות?, הכל בסדר איתך?"
"כן הכל טוב, זה דווקא צביקי הפעם, הוא בקש שננסה, בהתחלה סירבתי, אבל אחכ' זרמתי והנה מנסה"
"יפה הקשירה שלך, כמה זמן לקח לך ללמוד לעשות קשר לוליאני שכזה?" חייכתי לעברה, היא הבינה את כוונתי.. פעם היתה ביננו שיחה על מטפחות גבוהות, וקשירות מוזרות, ואז החלטנו שהכל עניין של תרבות. אני תוהה אם זה כך, מסתר שזה אולי עניין של החלטות?
"בכל מצב תהיי יפה" הפטרתי לעברה
"יפה אולי לא בכל מצב, אבל צנועה כן." משפט חזק חשבתי בליבי.
"ושיהיה לך ברור" היא הוסיפה "שמטפחת יותר צנועה מפאה" אולי.. הנהתי.
אז השינוי הוא לא בין המטפחת לפאה השינוי הוא פנימי יותר המלווה בסממן חיצוני, לא משנה מה יהיה אנחנו תמיד כשאנחנו עושים שינויים חצוניים הם באים כדי לחזק את הפנימיים שבתוכנו אנחנו מורכבים יותר מכפי שחשבנו, יש איזה סוג של תוכנה אנושית שטבועה בתוכנו שעובדת ב- in ו- out..
שבתי לביתי ומטפחתה של יעלי מלווה אותי כל העת במחשבותי, יפה לה על האומץ חשבתי לעצמי, זה לא משנה השינוי העיקר שהשינוי יהיה טוב עבורה, גם אם הוא כרוך בקושי, שינוי מלווה ביחס של רווח מול הפסד. אנשים עושים שינויים כי רע להם, או כי לא טוב להם במקום בוא הם נמצאים וטעם נוסף וחזק שנחשב למניע לשינוי, התקדמות.
השינויים שאנו עושים עם עצמנו מיטיבים עימנו, גם אם התוצאה לא עמדה במבחן הציפיות עצם תהליך השינוי הוא חשוב. יעלי בחרה לשנות, במקרה שלה היא לא ויתרה לעצמה, היא יצרה מציאות חדשה אולי יצרה אותה למען צביקי בעלה, אבל בעצם בסופו של הליך זו המציאות האישית שלה שלה.
מונולוג קצר עם עצמי הוציא מתוכי את הרצונות שנמנמו בי, את אלו שרציתי כל כך לשפר שנה שעברה וטרם הספקתי, באופן אוטומטי הם עברו לשנה החדשה, האם אצליח לשנות? לא בטוח. אבל לפחות אני יודעת מה אני כן רוצה לשנות..זה כבר תחילתו של תהליך, בעצם התקדמות.
שינויים מיטיבים עימנו, והמשפט שמהדהד בחדרי ליבי, משפטה החזק של יעל.. אולי כך היא משכנעת את עצמה או מעודדת את יעלי הקטנה שבתוכה להחזיק מעמד בשינוי שאינו אופייני לה, אבל בכל זאת עשתה "שיהיה לך ברור מטפחת צנועה יותר מפאה" ..
]]>
