השנאה קטלנית ויכולה להרוס חיים שלמים של אדם, קבוצה ועם שלם. למה באמת אנחנו נתפסים לרגש הזה שלא מרפה מאיתנו ויכולים להסחף איתו למחוזות שאיננו רוצים בהם? הרגש הזה מוביל אותנו בלי שנרצה הישר לזרועותיה האיומות של השינאה.
***
אני ניצבת מול הים מעלי השמיים גלי הים מתנפצים הישר לחוף, אני תוהה איך הם נלחמים האחד בשני, מי יגיע ראשון, מהו הדחף המניע אותם לרצות להתחרות האחד בשני? אני מביטה בהם במבט עמוק יותר לתוך הים, שם הם דווקא מתקדמים לאיטם בהרמוניה, נראה כי גל אחד צעיר מפנה את מקומו לגל הגדול ממנו, הם צועדים הישר אל החוף, אם אפשר לומר שלובי זרועות אפילו, עד לנקודה בה הם נוטשים את ידיהם השלובות ובריצת ספרינט הם נלחמים על הרגע האחרון ..ואז הם מתנפצים. זהו טבעם של גלים..אני חושבת לעצמי, אבל רק לעצמי. כי זה יכול להראות גם אחרת, הינה: הם מגיעים שלובים עד לנקודה המטלטלת אותם, על אף זאת, הם עדיין ממשיכים להלחלם על מנת להגיע יחדיו אל החוף ומתנפצים..
הכל עניין של פרשנות שלנו לדברים הקורים אותנו, פני הדברים נראים לנו כפי שאנו יצרנו אותם לעצמנו, אם כל אחד מאיתנו ינטרל את הרגש הסוער הזה, הטיבעי שזורם בדי.אנ.איי שלנו ללא קשר לתורשה, תרבות או כל דבר שהוא, נפשיט את הדברים, נקלף אותה את השנאה, נראה כי היא פרי דימיוננו, אנחנו יכולים לתעב, למחות, להסביר לעצמנו כמה לא טוב לנהוג כך או אחרת, אך "לא תשנא את אחיך בלבבך" - ניתן לשינוי, זה ממקום ממש בלב. לא במוח - שם הנתונים קשים יותר לעיבוד. עם הלב תמיד ניתן לדון, לתת פרשנות משלך, ובטח שניתן למתן את הדציבילים העולים ויורדים בהספק מנגנון הרגש.
המניע והדחף שגורם להיסחף בגל השינאה בא גם כדי להצדיק או להדגיש את קיומו של בעל השינאה, 'הנה אני', ואף אחד לא יעז למחות על עצם קיומי בתחושה כזו או אחרת, 'אני כאן עם כל שינאתי המתגברת על כל גווני מימדיה'. בשם השינאה אני לא מוכן להיות דחוי, בלתי מתקבל על הדעת או שפשוט נעלם, אני כאן ואם לא רואים או שומעים, והולכים בדרכי שזה עוד שלב בשינאה, אני פשוט שונא מתמלא שינאה כזו שעולה ומתרבה רק כדי שתבינו, אני כאן! זה היה אחד המניעיו של היטלר שהביא שואה נוראית על עם שלם כדי להוכיח שהוא קיים.
גם אם הרגש הזה כלכך חזק, מוצדק ואפילו אמיתי בטיעון זה או אחר, זוהי העבודה האנושית שלנו, היא אינה קשורה לעם, דת מגדר או גיל. היא קשורה אך ורק בנו, כן ממש בתוך הלב, בגל הקטן הזה המשלב זרוע הישר לזרועותיו של החוף, ומגיע לנקודת סיום, שם בעפר כולם שווים אין להם באמת משמעות לאותם גלים. השאלה היא איך הם עשו את הדרך, בשינאה הנובעת ממליון סיבות.. תחרות, קיום, דת, חוסר ביטחון, איום. בלבחור להיות אסיר של עצמך בכלא השינאה, או פשוט להשתחרר מזה ולהבהין בפשטות אני בכלא הזה כבר לא אהיה.. לנפץ אותה את השינאה הפנימית שלנו..
]]>
