תקופת שלושת השבועות בה אנו נמצאות עתה נקראת: "ימי בין המיצרים". ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן בית המקדש. אמנם, ימי המיצרים נקראים על שום מה שקרה בעבר, אך משמעותם מתאימה גם להתמודדות נסיונות לא קלים שאנו נתקלים בהם יום יום.
"כל רודפיה השיגוה בין המיצרים". בכל יום ויום מתעדכנים אנו בחדשות על אסונות, פיגועים, חולים ונפטרים, תאונות, איום העולם הסובב וכדומה. "כל רודפיה השיגוה", ישנו פירוש המסביר על כך: אדם הרודף אחרי השי"ת ורוצה להתקרב אליו, יכול להשיגו עוד יותר בימי "בין המצרים".
מכאן יש ללמוד שכאשר אדם נמצא בהתמודדות שאינה קלה, ומרגיש ומבין שכל שנותר לו זה לפנות בדיבור אמיתי מעומק הלב אל הקב"ה, ומתחזק באמונה אמיתית ומתפלל על כך, גורם על ידי זה שיאר ה' פניו אליו, בבחינת "והשיגוה". דווקא מתוך המיצר משיג קרוב יותר את הקב"ה.
והוא יעלה ויבוא בדרגות של האמונה כי הוא נמצא במיצר ומבקש בקירבה. המשל מספר על אדם שחלם חלום, ובחלומו, מטייל על שפת הים כשלצידו מלאך. וכבסרט, הבזיקו תמונות מתוך חייו.
בכל תמונה שהבזיקה בשמים הבחין בשני זוגות עקבות רגלים שהיו בחול. זוג אחד שלו, וזוג אחר של המלאך. הביט האדם בעקבות והבחין כי פעמים רבות יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך. הוא גם הבחין כי זה חוזר על עצמו בתמונות עצובות של חייו.
פנה האדם למלאך ושאל לפשר כך. "אמרת לי, שכאשר אחליט ללכת אחריך, תלווה אותי לאורך כל הדרך. אך שמתי לב, שדווקא בתקופות הקשות בחיי הבחנתי בעקבות של זוג אחד בלבד.
מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר - נטשתני"?!
ענה לו המלאך: "בני! אני אוהב אותך ולעולם לא אעזבך. באותן תקופות שבהן היה סבלך כה רב ושם אתה רואה רק זוג אחד של עקבות, לא היו אלה עקבותיך. היו אלה עקבותיי שלי, בעת שנשאתיך על כתפי".
וכבסרט שנע לאחור וכדוגמא, נעות התמונות לימי בין המיצרים של שנת 2014, מבצע "צוק איתן". טילי טילים המופנים לעבר הדרום. העיניים מופנות לשמים בתרתיי משמעות, תפילה נישאת אל על והלב מתחזק באמונה.
והתוצאה? "והשיגוה" נוכחנו לראות שחור על גבי לבן, שמבחן המציאות של התחזקות באמונה משיגה תוצאה של "הישג". במקום חורבן ארעו ניסים ונבנתה אמונתנו כ"צוק איתן". "מן המיצר קראתי...ויענני". כמה כדאי לנצל ימים אלו.
וזאת לתעודה!
]]>
