גיל שנתיים הנורא נקרא "גיל המרד", הגיל שבו הילד מתחיל לפתח עצמאות, נפרדות, רצון לעשות דברים בעצמו, להיווכח שהוא מסוגל.
היכולת שלנו כהורים לאפשר לו להתנסות (בגבולות הבטוח כמובן) ולהוכיח לעצמו שהוא מסוגל תקבע את הדימוי העצמי שלו והאמונה שלו בעצמו להרבה שנים קדימה.
עצמאות מתאפשרת כשאנחנו תופסות את עצמנו כיכולות, כמסוגלות לדאוג לעצמנו כלכלית, לתת לעצמנו אהבה, לעשות דברים בשביל עצמנו, לנהל את החיים שלנו כישות נפרדת גם מול בן הזוג, מול הילדים שלנו ומול ההורים שלנו ממקום של בטחון עצמי ואמונה פנימית בעצמנו.
עצמאות מתבטאת ביכולת לדעת מה אנחנו רוצות ללא קשר למה שאחרים רוצים ולחתור להשגת הרצונות שלנו תוך הרמוניה עם הצרכים של האחר, עצמאות מתבטאת במוכנות שלנו לדעת מה קורה בחשבון הבנק שלנו ולקחת אחריות על החיים שלנו גם במישור הכלכלי.
למה אנחנו מוותרות לפעמים על עצמאות?
בגלל המחשבה שאנחנו לא באמת יכולות להיות עצמאיות.
אנחנו לא מאמינות ביכולת שלנו לשאת באחריות של לדאוג לעצמנו. יש בנו מחשבה שאנחנו אמורות לעבור מהורים שדואגים לנו לבן זוג שדואג לנו ושאנחנו לא יכולות לבד, שאנחנו תלויות באחר כדי לקבל: כסף, אהבה, בטחון.
המחשבה של לנתק את התלות ולסמוך על עצמנו מפחידה אותנו עד משתקת פעמים רבות.
לפני 7 שנים הפכתי משכירה לעצמאית, המעבר הזה היה מפחיד, המחשבה שאצטרך לדאוג לעצמי לפרנסה שיתקה אותי במשך זמן רב.
אחד מהתובנות שהיו לי בדיעבד והמשמעותי מביניהן הייתה שמפחיד אותי יותר להיות תלויה בבוס שמחליט אם אני מתאימה או לא, שמקבל החלטות שמשפיעות עליי ועל התעסוקה שלי מאשר להיות עצמאית ולקבל החלטות שמשפיעות עליי בצורה שנכונה לי.
מזמינה כל אשה לשאול את עצמה: מתי פעם אחרונה בדקתי את המצב בבנק?
האם אני יודעת כמה חסכונות יש לי לפנסיה? עד כמה חשוב לי לעשות רישיון?
מתי נפגעתי פעם אחרונה שלא נתנו לי אהבה?
ולהתחיל לשאול את עצמה: איך אני יוצרת עצמאות לעצמי בחיים ומה אני צריכה להאמין על עצמי כדי לעשות זאת?
]]>
