אז זהו, גם אני מכירה את הצורך הזה, רק שאנו שוכחות מידי שנה את המותשות העוטפת אותנו מסיבוב באויר החנוק של עומס החנויות וחוזרות על אותה טעות כמידי שנה בשנה.
אמש סיימתי להבריק חדר נוסף, הספקתי לגהץ ערימת חולצות שהמתינה בסבלנות בסל הגיהוצים, והנה הגיע עת איוורורי ועת איוורור כרטיס האשראי וגיהוצו, אם נותר מה לגהץ עדיין עם כל חגיגת הוצאות החג.
עומס האנשים בחנויות גרמו לי לחשוב שאולי בעל החנויות השתגעו והחליטו על מבצע אדיר, של חלוקת בגדי אופנה והנעלה חינם.
אשליה זו התנפצה עוד בטרם חשבתי לבודקה.
אויר, התאווררות כמו שחפצתי לא אמצא במרחבי חנויות האופנה. וויתרתי על הרעיון גם במחיר שאפסיד מבצע מטורף זה.
תרתי אחר חנות מאווררת יותר ומצאתי. חנות לממכר מתנות יוקרתיות.
מוזיקה קלאסית המתאימה לתרפיה מרגיעה ניגנה ברקע, מוכרת חביבה חייכה בסבלנות שנגדה את עומס הלחץ בחנויות האחרות. חשבתי לעצמי, וודאי חנות מתנות זו תהיה עמוסה בערב טרום החג בגברים החפצים לפנק נשותיהם לפסח, אחרי כל עמל הנקיון.
הסתובבתי בין המדפים, נהנתי להביט בדברי הנוי.
עיניי צדו אגרטל ססגוני מיוחד, כשהתעניינתי במחירו השיבה המוכרת כי מחירו זול יותר מאגרטלים אחרים המוצגים, היות ונפל והדביקה שבריו.
המוכרת החביבה ניסתה לשכנעני שהאגרטל נראה שלם ויופיו לא פחת מהדבקת השברים.
"גברת, אל תקני זאת" שמעתי קול לוחש מאחוריי, סובבתי ראשי בכדי לראות מי לוחשת לי, הבחנתי בקליינטית נוספת שהיתה בחנות.
"דבר זול נקנה ביוקר" הוסיפה.
וכמו לחצו על כפתור "on" של כספת רגישה אשר טמונה בליבה, ומבלי ששאלתי שיתפה מהטמון בתוכה.
"קחי כלי נוי שנשבר, אם תאספי שבריו ותדביקי אותם בעבודת אומנות מקצועית, הכלי יראה שלם ונחמד מרחוק. אך, אם תביטי מקרוב תבחיני שהסדקים קיימים בו.
לפגיעה ושבירת לב אין תיקון!" הסבירה והוסיפה: "חויתי פגיעה ישירה, ניסו לאחות שברי פגיעתי, כלפי חוץ אולי נדמה ששושנים מפארים את האגרטל, אולם בליבי בהחלט קיימים שריטות הפגיעה, הכלי כבר לא מכיל אותו דבר".
וואו, הייתי בהלם מההתפרצות הזו, על משב "איוורור" כזה לא חלמתי. האגרטל - כמובן נשאר מיותם על מדף החנות, האשראי לא גוהץ. המילים נעתקו מפי.
ורק מחשבותיי החלו לרקד בקצב כמו במרץ של התחלת יום.
אין לי מושג לפרטי סיפור ההסטוריה של אישה זו, אך דבר אחד ברור היה לי, שהיא נושאת על גבה תרמיל כואב. של צער, כעס וטרוניה.
המשא הזה הזכיר לי ניסוי שביצע מורה באירלנד, תלמידיו התבקשו לשאת בתרמילם תפו"א במשך תקופה, אט אט החלו התפו"א להרקיב והעלו עובש וצחנה אשר הפכו למשא כבד ומעיק על נושאיהם.
מטרת ניסוי זה היתה להדגים כיצד נראים הכעסים והטרוניות שאנשים נושאים בליבם.
אין תועלת בנשיאת כעסים על השני, הסדקים הללו פוגעים בנו אחרי הכל.
אנו לא מסוגלים להכיל דבר חדש כל עוד מטען העבר קיים.
הפסיכולוגית לואיז היי כתבה בסיפרה "אתה יכול לרפא את עצמך": כי נקיון מחשבתו של אדם מתחיל מהאדם הפגוע.
כשאדם סולח לשני, הוא בעצם סולח לעצמו, ומנקה עצמו מפרורי החמץ שבליבו.
אין מקריות בעולם, חשבתי לעצמי, עיתוי זמן הנקיון של ערב פסח, הוא הזדמנות חשיבה לכולם, נקיון הלב ומחילה לאחרים מקל על הרגשת כבדות פיזית ומפנה מקום לכניסת אנרגיה חיובית, המטעינה את סוללת כוחותנו להמשך נקיון החמץ שבבית.
תבערו את החמץ בלב.
תבערו את החמץ שבבית.
ולכו לפרגן לעצמכן אגרטל מושלם לחג.
]]>
