בכל שנה בה נחגג יום הולדתי שהוא פסח שני בלילה חברתי הטובה מרעיפה עלי מתנות, פעם זהו תכשיט יקר ופעם סידור תפילה מפואר.
לה יש יום הולדת השבוע וכבכל שנה אני שוברת את הראש מה לקנות לה, שוב קרמים? אני תוהה, שוב שרשרת?
הבוקר שוחחנו והיא הפתיעה אותי, סיפרה שהיא בהריון.
אני שלא ניחשתי אפילו קפצתי משמחה עד לארונות הכשרים לפסח. היא נשמעה מאושרת מאוד אבל שמעתי בקולה גם עייפות גדולה. בכל זאת זה ערב פסח ועליה לנקות כרגיל כאילו היא אינה סוחבת עובר קטן בבטנה.
פסח אינו מתחשב בה. כשסיימנו לשוחח בראשי עלתה הברקה תרתי משמע: לתת לה מתנה שתעזור לה להבריק את הבית. מיד צלצלתי לה בחזרה ואמרת שאני כמובן זוכרת שיש לה השבוע יום הולדת ובמקום לקנות לה משהו בנאלי אני שולחת לה הפתעה בצורת מנקה.
היא לא הבינה. "במקום שתתנפלי עכשיו על הבית במצבך, אני שולחת את המנקה שלי אליך לשעתיים שלוש ואני משלמת לה כבר מראש." חברתי הודתה לי והתרגשה עד דמעות.
מיד נזכרתי נזכרתי ביום הולדת שהיתה לי פעם. הבת שלי קנתה לי משהו שידעתי שהיא בעצם רוצה לעצמה. הרבה פעמים אנחנו קונים ונותנים לאחרים מה שליבנו חפץ בו.
נותנים לבעל אוכל אולי כשהוא רעב לחום. נותנים לילדים לשחק בחוץ במקום חיבוק ולא מזהים כלל את הצרכים שלהם. החכמה היא לדעת למה השני זקוק לו ולא לראות אותו דרך עצמי.
אפשר גם לשאול אותו אם לא יודעי מה הוא צריך.זו הדרך לליבו של האחר. אם נקשיב למילים שאינן נאמרות בקול נוכל להבין יותר ממה שנאמר בעל פה ולראות מה צריך האדם שנמצא מולנו ולא רק את עולמנו שלנו.
]]>
