אני פשוט שונאת את העבודה שלי

באיזשהו שלב אנחנו חוווים כל מיני סימפטומים שמעידים שהגיע הזמן לשנות, להחליף ולהסב מקצוע.

אז מה אנחנו מרגישות? ומתי הזמן הנכון לעשות את השינוי הזה שככל שאת מתבגרת את זקוקה ליותר אומץ ותעצומות נפש כדי לחולל אותו?

אם את מרגישה עייפות החומר את תשושה עוד לפני שהתחלת את יום העבודה, את לא נהנית יותר, את משועממת, את שחוקה, את תקועה. או כמי שרובץ עליה עול כבד מנשוא. אם החיים מרגישים כמו יום שרודף יום כמו קרוסלה שמסתובבת ולא עוצרת, זה הזמן.

אם את מרגישה שהגעת לרויה שהיה לך די והותר מהענין שבו את עוסקת, שמיצית את עצמך. או שהגעת לתקרת הזכוכית אין לך יותר לאן להתקדם ואת מסוגלת להרבה יותר. זה הזמן.

אם מלווה אותך תחושת החמצה. את יודעת שאת מוכשרת בתחומים נוספים הזמן טס ואת לא תספיקי להנות ממשהו אחר שיתן לך סיפוק רב יותר. את מרגישה שאת מפסידה בגדול. זה הזמן.

אם ההכנסה שלך אינה מספקת ואת מתוסכלת ונואשת שתמיד נשאר לך עוד המון חודש בסוף הכסף... זה הזמן.

אם את סובלת מיחסי עבודה רעועים בין העובדים או מערכת יחסים רעועה עם הבוס שלא לדבר על הטרדות למיניהן.זה הזמן.

אם נסיבות החיים השתנו הילדים גדלו ומתאפשר לך להחליף לעיסוק שתמיד חלמת עליו ולא יכולת להרשות לעצמך. השתנית, ומה שהלהיב אותך פעם כבר לא. העסק שלך נסגר או נכשל, אל תרימי ידיים. תתקדמי הלאה וזכרי שכישלון הוא מנוף להצלחה. זה הזמן.

עבודה זה לא נישואים. בוודאי שלא נישואים קתוליים. יש אלטרנטיבות ולמרות שצריך המון אומץ להכנס למיים עמוקים קומי ועשי מעשה, תבטחי בהשם תתפללי להצלחה וחזקה עלייך שייבקע בפנייך הים. כשהגעתי לגיל המופלג של 45, בעצם זה השלושים החדש, הרגשתי שהגעתי לרויה אחרי 25 שנות הוראה.

הייתי על פרשת דרכים. מצד אחד רציתי להתנתק מהכל ולהתמסר לסיום הספר שלי שנכתב פרקים פרקים במרוצת השנים ומצד שני היתה לי משיכה עזה וכישרון טבעי לעצב ארועים. התלבטתי קשות ואז יעצה לי המאמנת שלי ללכת לשאול בעצתו של הרבי מניקלשבורג שבמונסי מקום מגורי.

שטחתי לפני הרבי את לבטי ואז שאל אותי הרבי למה ברצוני לכתוב ספר? סיפרתי כמה אנקדוטות והוא חייך ואמר שהוא כבר עומד בתור לרכוש את רב המכר שלי שיביא לי הצלחה פיננסית. אבל עדיין לא הגיע הזמן. הוא אמר שבשלב הזה לא אדשדש בעבר הכואב אלא אבחר באפשרות השניה של עריכת שמחות מתוך שמחה וברך אותי בהצלחה. וכך עשיתי.

אני בכלל מקרה מעניין, מאז שאני זוכרת את עצמי דגלתי בשיטה של טובים השניים מן האחד .כמו כל אחת מכן אני מורכבת מחומר ורוח.

כשעסקתי בחינוך, ברוח, סבלתי מחור בכיס וכשבניתי עסקים סבלתי מחור בנשמה. לכן במרבית חיי הבוגרים פשוט קיימתי את הפסוק "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך" תמיד עסקתי גם בחינוך ובהוראה אני חושבת שמוניתי למנהלת תיכון חרדי הכי צעירה בארץ. ובמקביל ניהלתי עסקי אופנה, חברה לאספקת כח אדם .

גם כיום אני כותבת ומרצה במקביל לעבודתי כמארגנת ארועים מהשורה הראשונה ובעלת סטודיו לעיצוב פרחים. יש והיו סקפטים לגבי הדרך שבחרתי בטענה שזו פסיחה על שני סעפים שזה ריקוד על שתי חתונות. למי אכפת מה אומרים? זו הנוסחה שמתאימה לי ואני מרגישה בת מזל שהקב"ה חנן אותי במולטי טאלנט ואני שואפת לבטא את עצמי ולכבד את השם מהוני במישור הרוחני כמו גם הגשמי. מה רע בגם וגם? כתוב בפרוש "הרחב פיך ואמלאהו" תפקידנו להכין מה שיותר כלים והקב"ה ימלאם בברכתו.

מובא בספרים הקדושים שכשאדם עומד בפני בחירת מקצוע ילך לאן שליבו חפץ כי הפרנסה היא משמיים בכל מקרה, וההצלחה מגיעה כשאת אוהבת מה שאת עושה.

מספרים בבדיחותא שכשגוי בא לעיר הוא פותח "דפי זהב" ומחפש איזה עסק חסר בה ופותח אותו.

לעומת זאת כשיהודי בא לעיר הוא בודק ב"דפי זהב" מאיזה סוג של עסק יש הכי הרבה ופותח עוד אחד...

בליל הסדר כולנו מסובין. מצוות ההסבה היא השינוי והחילופין בין צורת הישיבה הסטנדרטית מעשה יום ביומו, לבין צורת הישיבה החדשה המיוחדת השונה הנוחה והמלכותית של ליל הסדר.

אם גם לך הגיע הרגע הזה שאת כל כך רוצה לעשות סדר בחייך, לשנות ולהחליף את האופן השיגרתי שבו את מספקת פרנסה לביתך או מפרנסת את סיפוקך האישי, דהיינו להסב מקצוע כפי שזה מכונה בעגה המקצועית, קומי ועשי מעשה! זכותך להתלהב, להתחדש, להתרענן להנות להרגיש נח יותר להרוויח יותר לשפר את איכות חייך וחיי הסמוכים על שולחנך. להרגיש כמו מלכה ולא רק ללילה אחד.