פעם בשנה, בסוף הקיץ - תחילת החורף התארגנו כל ראשי השבטים למסע קצר אל ה"צ'יף" שהיה ראש השבטים כולם, הם ייחסו לו כוחות מיוחדים לחזות את מזג האוויר בתקופת החורף, על פיו יישק דבר בכל חורף וחורף להכריע בסוגיה החשובה האם מזג האוויר מצריך לכרות חצי יער, יער שלם או בכלל לא. ומצידו- בכל שנה, ללא יוצא דופן- מה שחזה ארע בצורה מדויקת ביותר.
אחרי שנים רבות בהן הנוהל המקובל הוכיח את עצמו קרבו ימי הצ'יף הזקן למות. הוא קרא לבנו בכורו ואמר לו בזה הלשון: "הרי אתה יודע בני, בעבור דבר אחד בלבד נקרא אני צ'יף בעיני השבטים וזוכה להערכתם המרובה, לולא זה אבדתי ואבד כבודי בעיני כל, ועתה הגיע זמני ללכת מהעולם הזה ואני רוצה להעביר לך את הסוד הזה השמור ביותר שעובר אצלנו מדור לדור..", הבן, רועד כולו מהתרגשות, מרכין ראשו בענווה והולך בלאט אחרי אביו לקומת המרתף, הצ'יף נכנס לחדר צדדי מזיז חבית ולוחץ על איזה כפתור נעלם, מיד מסתובב לו ארון הספרים בחריקה קלה והצ'יף מוציא מכספת חבויה שבו מפתח חלוד, מזיז את השולחן שבמרכז החדר, מסלק את השטיח שעל גבי הקרקע וחושף דלת סתרים אותה הוא פותח במפתח המסתורי, מאחורי הדלת נחשף טור ארוך ואינסופי של מדרגות שמובילות לחדר קטן ותת- קרקעי, אליו יורדים האב והבן עקב לצד אגודל, ושם- הצ'יף פותח בזהירות מחושבת כספת נוספת ובה נחשף הסוד העצום! --- מכשיר טלפון!
עוד הבן מתמודד עם ההלם שמשתק אותו והצ'יף חופר באדמה ומוציא חיש קל קלף מהוה ואומר לבנו: "זה-הסוד שלי!!.. בקלף זה מופיע המספר של- השירות המטאורולוגי (!!) ומידי שנה עם פתיחת עונת החורף אני מתקשר ומבקש מהם את תחזית מזג אוויר לשנה הקרובה.." עוד לא הספיק הצ'יף לגמור לגלות את ה"סוד" וכבר שבק חיים לכל חי.
למחרת ההלוויה המרגשת ומרובת האינדיאנים, ניגשו ראשי השבטים אל הצ'יף - הבן המוכתר החדש ושאלו אותו עצה מה עושים בעניין החורף הממשמש ובא..
ענה להם הצ'יף- הבן: "זה לא קל.. אני עוד "ירוק".., חכו יום ואענה לכם תשובה.." ומיד רץ אחוז אמוק למרתף, להתקשר לשירות המטאורולוגי..
לאחר יום נוסף כינס הצ'יף את ראשי השבטים והורה להם בארשת של חשיבות- להתחיל בכריתה קדחתנית של עצים ביער משום שהחורף הולך להיות קשה מאוד!..
אחרי חודש באו אליו ראשי השבטים שוב, קצת כועסים ואמרו לו: "חודש עבר- ואין טיפת גשם!.. מה עושים?", ענה להם: "חכו יום.." והלך להתקשר שוב.. למחרת הורה להם בביטחון ובהחלטיות להמשיך לכרות את כל היער לפי התכנון, כי כך הוא שמע שוב בתחזית שהולך להיות חורף קשה במיוחד!
יומיים לפני סוף החורף כשבאו להשתלח בו בפעם האחרונה ראשי השבטים, התעצבן הצ'יף המסכן והחליט לעשות מעשה ולהתקשר לצעוק על החזאים "מה קורה אתכם?" אמר להם "אני בניתי עליכם ולא היה שום חורף קשה?!.."
ואז ענו לו בשרות המטאורולוגי: "לומר לך את האמת?.. איך אנחנו יודעים מה תחזית מזג האוויר?? יש שמועה שלפי איך שהאינדיאנים כורתים את היער שלהם כך יהיה החורף.. והשנה- האינדיאנים כרתו הכול!!.."
אז מי באמת מנהל אותנו? אנחנו או החברים אינדיאנים שאיתנו? כמה דברים אנחנו עושים כי אנחנו באמת רוצים וכמה בגלל שהחברים או הסביבה שלנו רוצים? ומה זה אומר עלינו?
"מודעות עצמית" כוללת גם את ההיבט החברתי העונה אחרי חשיבה מעמיקה על שאלת פתיחה זו על מה וכמה אני עושה מעצמי וכמה אני תלוי בדעת החברה ובמה חושבים עלי החבר'ה..
מקובל שהדרך לאבחן אם דג ששוחה במים הוא חי או מת, היא לעקוב אחריו ולראות האם הוא יודע ויכול לשחות גם "נגד הזרם", למצוא לו את השביל שלו, גם כשהוא פורש מהציבור. כי דג ששוחה תמיד רק "עם הזרם" רוב הסיכויים שהוא דג מת שנסרך אחרי כל הדגים בים לפי זרם המים.
בקוצק היה נהוג לומר ע"כ את המשפט השנון: "אם אני זה אני כי אתה זה אתה, ואתה זה אתה כי אני זה אני, אז אני זה לא אני ואתה זה לא אתה, אך אם אני זה אני כי אני זה אני, ואתה זה אתה כי אתה זה אתה, אז אני זה אני ואתה זה אתה!.." (אל תנסו את זה בבית...)
משפט מלומד נוסף שמקורו במחקרים פסיכולוגים טוען כי "אני"- זה לא מה שאני חושב על עצמי ו"אני" זה לא מה שאתה חושב עלי, "אני" זה מה שאני חושב שאתה חושב עלי!.."
ההיגיון והעמוק שבמשפט זה מונח בכך שכאשר אני חושב על עצמי דבר מסוים, לדוגמא על מעשה טוב לב שעשיתי, אני מודע גם לחולשות שלי, למחשבות האפלות שמאחורי המעשים, לאינטרסים הרבים וכדו' - מה שגורם לי לזלזל בעצמי ולהוריד מערכי האמיתי. לעומת זאת גם אם אשפוט לפי יחס החברה לאותו המעשה זה לא יעשה לי צדק, כיוון שהחברה מודעת רק לחיצוניות המעשה ללא כל זיקה קלה למחשבות והאינטרסים שלי שמתחבאים מאחורי המעשה. לכן כאשר אני נכנס ראש של השני ומנסה לחשוב דרכו מה הוא חושב עלי, אני מנסה להשיג איזון כלשהו, מחד אני חושב ורואה דרך המשקפיים של הזולת שלא רואה את כל חסרונותיי, ומאידך גם לא יכול להתעלם מאלו, כיוון שסוף כל סוף אני הוא זה שעומד מאחורי המשקפיים הללו. הגישה המקורית הזו טוענת שדרך צינור חשיבה מעניין שכזה יתכן שאוכל לקבל פרופורציה מאוזנת ונכונה יותר למעשה עצמו באובייקטיביות מה.
אבי אברהם, מלווה רגשי לנוער נושר וקבוצות סיכון ומעביר סדנאות לקידום והעצמה בשפת המוזיקה
לפניות והארות: avrahamx2@gmail.com
