אחת התוכניות היא "6 אימהות" ששודרה בשנת 2014 והיא מתעדת שש נשים מפורסמות ומתחקה אחר סיטואציות שונות מחייהן כנשים וכאמהות: עירית בנדק (שחקנית ואשתו של דביר בנדק), נטשה מוזגוביה (עיתונאית וואלה!), נועה ירון-דיין (יש צורך לפרט?!), ג'ני צ'רוואני-מאנה (דוגמנית, מעצבת פנים ואשתו של רוני מאנה), חברת הכנסת גילה גמליאל והזמרת אישתאר. כולן מכירות את המצלמה בפן כזה או אחר בחייהן ויודעות היטב איך לפלרטט איתה.
היום יום האישה הבינלאומי ולכן ראוי שנדבר בו על נשים, בעיקר חזקות, המצליחות לתחזק קריירה, בעלים וילדים ולשמור על פיגורה (כמה שאפשר). כל אחת בסדרה מתמודדת עם נפתולי החיים, עם הבחירות שהיא עושה ועם מה שהקב"ה חנן אותה, או לא. קשה להשתכנע שהסצנות הן נקיות מבימוי וחפות משיקולי הפקה, פוליטיקה ועריכה מכוונת. זהו דוקומנטרי צולע שמטרתו היא לטפס מעלה מעלה בטבלאות הרייטינג. אין רע בבימוי דוקומנטרי, אדרבה, כמעט ואין סרט שאין בו בימוי, תכנון של זוית צילום, טייק שני, שלישי, חמישי ושישי, לונג-שוט וקלוז-אפ (שיהיה עם מה לעבוד בחדר עריכה). שחזור היא אינה מילה גסה ביצירה דוקומנטרית, בימוי של סצנה, מפגש בין אנשים הנגרם על ידי הבימאי ועריכה מקבילה המכוונת לאמירה, לתובנה. הכל בסדר, הכל כשר ואין זה פוגם מהאמת של התמה.
"6 אימהות" בהחלט מביא למסך נשים רגישות, מלאות עוצמה, חיות, עצב, געגוע והתרגשות אך האמת נעדרת ממנו. כמה נשים מסתובבות בינינו ומנסות שנים על שנים להביא ילדים? כמה נשים חסידות ברסלב, וכאלה שאינן מגדלות שבעה ילדים ונאבקות בקשיי פרנסה? כמה מאיתנו מנסות לנהל דיאלוג נורמאלי עם בעל פחות נורמאלי? וכמה מנשות הקריירה מתהלכות עם יסורי מצפון על כך ש"איכות" הזמן עם הילדים עולה על ה"כמות"? אנחנו נשים, חזקות וחלשות בו זמנית. אפילו נתנו לנו יום מיוחד משלנו, כדי לצחוק איתנו ועלינו. מה העניין לתעד דווקא את אשתו של דביר בנדק מייחלת להריון, מדוע נישואי בתה של נועה ירון מעניינים יותר מנישואיה של נערה מקריית ספר למשפחה של שתיים עשרה נפשות ומה מיוחדים חייה של עיתונאית באמריקה על חייה של סתם כתבת בסתם עיתון?
תופעת הפרסום והסלב ניזונה מתוכניות הריאליטי, טוק-שואו, לייט-נייט וסדרות דרמה תוך שהיא יוצקת תכנים בעלי אופי כמעט זהה בתוכניות דוקומנטריות (לכאורה), רק שהן מצטלמות במגרש הביתי (לכאורה) של הדמויות ולא באולפנים.
אם יש מי שהתקנאה בנועה ירון, את טובה ומוצלחת לא פחות. אם יש מי שרוצה זוגיות והורות שוויונית כמו של גילה גמליאל, את יכולה להגיע אליה בעצמך ומי שחפצה בחיי היומיום כמו של ג'ני צ'ראווני שלוקחת את ביתה בכל בוקר לים, אממ... נו, טוב, לפחות אנחנו נשים פרודוקטיביות.
