כמה פעמים ביקשתם לעשות משהו ושמעתם את הקול ההוא, הפנימי, לוחש לכם: "אין סיבה שתצליחי". את עוד מעט מחתנת ילדים, אבל עדיין הקולות הללו רודפים אותך באופן שיטת , לכל מקום אפשרי.
מי אחראי למחשבות הללו? אנחנו. אנחנו מעבדים סיטואציות במוח, כמעין מטחנה שטוחנת ללא הרף אבל הקליפות הקשות תוקעות אותה. רק אם נפרק אותן לגורמים, המטחנה תמשיך לעבוד. כדי להפסיק את הגלגל, צריך 'לרסק' את המחשבות.
אז איך עושים את זה?
מפרידים בין המציאות לבין המחשבות הטורדניות. הציבו לעצמכם מציאות מול עיניכם, וכך תבינו עד כמה הפערים בין המחשבה למציאות גדולים מכפי שדמיינתם. לאחר מכן מצמצמים מחשבות, מנפים, מסירים את המחשבות השליליות ומשכנעים את עצמנו עד כמה אנחנו טובים.
בכל פעם שמתגנבת מחשבה שלילית המירי אותה המחשבה חיובית. לדוגמא, את המחשבה "אני ממש גרועה" המירי במשפט: "אני יודעת שאני יכולה". במקום "שוב נכשלתי" אמרי "זה בסדר לטעות" . קבעי את המחשבות החיוביות במקום השליליות שיוצרות תת מודע שלילי.
זיכרו: מילים מעצבות תודעה, ותודעה מעצבת מציאות. אם השיח הפנימי בינך לבין עצמך יהיה חיובי, המרחק בין החלום להגשמתו הולך וקטן.
]]>
