"בייגלה" כולל "שומשום" ומצידי גם "פרג" של עונג שבת משפיעים על העדר שעות שנת הלילה.
תופעת ציפורי ליל מוצ"ש הביאה מחשבותיי לעוף על כנפי ציר האקטואליה.
העיתוי של ערב פורים ומגוון התחפושות המצוי בויטרינות לממכר תחפושות הביא אותי לחשוב על מושג התחפושת.
"העולם כבמה אנו השחקנים", נאמר בפתגם. בדרך כלל אינני נוהגת להתעמק בקלישאות. אך הפעם חרגתי, העיתוי הזמין אותי לעשות כן.
שכבת מייקאפ בעלת אחuז כיסוי גבוה, מכסה אחוז נרחב מלב האוכלוסיה. הליצן צובע פניו בצבעים ססגוניים מעגל פיו על ידי צבע לתנועת חיוך, חיוך שיצליח להצחיק גם את המתקשים או המסרבים לחייך.
ליצן החצר משמש לא פעם ככיסוי לדמעות חדרי הלב וככל שהחיוך גדול יותר מסתיר יותר.
מסתבר שהעולם חי בהכחשה במשך השנה, אנשים עוטים "שאלים" אשר מטשטשים את האמת בה חיים. (ואל תתנפלו עלי אם אזכיר כדוגמית תחפושת לאסיפות הורים בבתי הספר, שבתוך העם בו אנו יושבים. זה נושא בפני עצמו, אולי נתפנה לדון בו אחרי פורים והנקיונות לפסח, אייקון חיוך).
המציאות שאנשים קונים את התדמית החיצונית שמוכרים להם.
שכבת מייקאפ מכסה בנאמנות על משהו פנימי שאנשים מנסים להסתיר.
רק פעם בשנה בפורים, אנשים מוכנים להודות באופן רשמי שחיו במשך השנה בהסתרה שבתוך הסתרה בתחפושת רשמית. לתופעה הזו קוראים "ונהפוך הוא'.
לא סתם נקבע עיתוי הבחירות לכנסת בחודש אדר חודש שבחג המצויין בו נוהגים להתחפש, חשבתי לעצמי.
הפנינג תחפושות משמש את קמפיין הבחירות. מסיכות של הבטחות ל"בית יהודי", זיקוקי יעדים "קדימה", פתאום פוליטקאים מורידים בפני העם כובעם, העניבה הרשמית מוחלפת בסחבק של "יחד" לאנשי השוק שכל השנה היו כ"שקופים", פסטיבל מסיכות ה"מרץ" של פוליטקאים טרום בחירות.
יום לאחר הפורים נגנזנות התחפושות לבוידם, כדורי נפטלין מתפזרים מיום פורים זה עד לפורים הבא.
וכהרגלנו, למחרת הבחירות, ההבטחות נגנזות בכספת עד לבחירות הבאות, היעדים נהפכים לעדליעדא שנגמר תהלוכתו. ליצני הכנסת מסירים ססגוניות בגדי העם אותם עטו על עצמם במסלול בחירתם.
נכנס יין יצא הסוד...הליצן אחרי הבחירות כבר לא בדיוק ממשיך לרקוד איתנו, "מסיבת הפורים" הסתיימה ואנחנו מה?
מה שלא יעשה הצבע יעשה הטבע, התחפושת הטבעית, בחירת השנה!
]]>
