כל כך הרבה פעמים אמהות פונות אליי ומספרות על קשיים. "אני מוצאת את עצמי צועקת ומתפללת, עד מתי?!"
בפרשת בשלח אותה קראנו אתמול, הקב"ה אומר למשה רבינו, "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל וייסעו". כולם צועקים כשקשה, כשכואב. מתפללים שימלא ה' יתברך משאלות ליבנו- לטובה, ומשאלות פינו- לטובה כי אנחנו מבינים שלא תמיד אנחנו שואלים ומבקשים מה שטוב לנו. לכן מבקשים מאבא, שלח רק את מה שטוב עבורנו.
במצרים בני ישראל זעקו ושוועתם הביאה את הישועה בסיעתא דשמיא. כמו גשם משמיים, ניסים, מכות, גאולה, ללא יד אדם. מכאן אנו למדים כי לפעמים יש הנהגה של נס, כמו שהייתה בניסי מצרים. אבל לפעמים בוחרת יד ההשגחה העליונה להתגלות דווקא דרך ניסי "הטבע" ואז אין די בצעקה. הקב"ה יכול להושיע אותנו, אבל זו לא דרך העולם. יש לנו עבודה לעשות בעצמנו.
השרף עולה בחורף
זה מתחבר גם לט״ו בשבט שנחגוג הלילה "כי האדם עץ השדה", כדי שיעלה השרף באילן, כדי שיבקע הים, כדי שנזכה להשיב את האמונה אל הלב, יש כאן עבודה. אמונה, תפילה ולהמשיך לנסוע הלאה, "וייסעו". התפילה והבטחון נותנים לנו כוח להתקדם גם מעל לדרך הטבע.
כשאדם זקוק לישועה, לרפואה, פרנסה, לזיווג, הוא מתפלל ומבקש מבורא עולם שיוציא אותו מהמצב הזה. לפעמים הוא חושב לעצמו, "מדוע ה' לא שומע אותי?", "למה עוד לא הגיעה הישועה?", "למה עוד לא התחתנתי?", "למה אני עוד לא מוצאת עבודה?"
ה' שומע את התפילה והצעקה. אבל לעתים הצרות הללו מגיעות כדי להצמיח אותנו. כדי להוליד מצב חדש שאי אפשר להגיע אליו ללא הצעקה. אז אפשר לצעוק, אבל לזכור שאחרי הצעקה – יש עבודה. כמו חבלי לידה שמורידים לעולם נשמה חדשה ואם האישה רק תצעק שהצירים יעצרו, איך יווצר המצב החדש המצפה לאחר הלידה?
כך עמדו להם בני ישראל וצעקו אל ה' והוא אומר להם סעו, לתוך הים, למעלה מהטבע, לתוך האמונה וידעתם כי אני ה'. זהו לא סתם סיפור, התורה היא ספר ההוראות הנצחי שלנו. אנו למדים כאן, מכל האירועים והסיבובים במדבר, על התהליכים העצומים שעבר עם ישראל, ולוקחים צידה לדרך לעצמנו לחיים שלנו כאן.
במיוחד על תהליך נפשי של הצמחת כוחה של האמונה בנפש של כלל עם ישראל. מאמונה שכלית שמתפתחת בעקבות ראיית ניסים גלויים - אצלם חושך, אצלנו אור; אצלם, דם אצלנו מים. כוח עצום וגשמים של נסים משמיים, אבל אנחנו רואים ש"אין בעל הנס מכיר בניסו". כי יש לו עוד מסלול לעבור כדי להחדיר אל הלב את ההתפעלות הזו, ולהפוך את ההכרה השכלית להכרה לבבית, לאמונה מעשית שתעניק לנו בטחון ואחריות.
מכה ואומר לו - גדל
לפני ארבעה וחצי חודשים חל ראש השנה שלנו, הוא יום הדין, בו נקבע כמה גשמים ירדו, כמה פרנסה, כמה זיווגים, כמה ילדים. הכל נכתב. אבל הקב"ה השאיר לנו מקום להיות שותפים. אפילו שהכל כבר נקבע, ולכאורה אין חדש תחת השמש.
היום, בראש השנה לאילנות, ט"ו בשבט, נסתכל ונלמד שיעור מהעצים 'החוגגים' ראש השנה דווקא בחורף, בקור, כשהעצים עומדים בשיא העליבות, בלי עלים, פרחים ופירות להתהדר בהם. כשהחיצוניות נראית כל כך אפורה, מתרחשת בפנימיות העצמה. נס קריעת ים סוף בתוך האילן עצמו כאשר עולה השרף באילן.
המילה שרף זה גם מלאך. אומרים שלכל עשב ועשב יש מלאך שמכה בו ואומר לו גדל. דווקא כעת, כאשר העץ מתמודד עם הקשיים של החורף, הרוחות, הגשמים, הברקים, ה' קבע שזו התפאורה הכי מתאימה לעליית השרף באילן. לא יעזור אם נחכה לקיץ, לאביב או לסתיו, ההשגחה גזרה כי התזמון המושלם של עליית השרף, הוא בעת הזו. כוח הצמיחה הפנימי של העץ, העולה בכל נימי העץ ומצמיח עלים, פרחים ופירות, מתחיל בעבודת החורף הקשה.
גם אנחנו, אם נשכיל להתבונן לזמנים הקשים בעיניים, נוכל לעשות פירות של אמונה, דווקא מתוך החרפה, הקושי, הסופות. כי אומנם יצאנו ממצרים, אבל יש לנו תפקיד כל החיים להוציא את מצרים מתוכנו. לפי הבעש"ט הקדוש, ישנם שלושה שלבים: הכנעה, הבדלה והמתקה.
קשה לתאר את העומק שלהם במסגרת טור אחד. אבל אפשר בקצרה לומר כי ההכנעה זה השלב שבו מרגישים כמו גרעין שנטמן באדמה, כמו בשעבוד של מצרים. ההרגשה שהנסיון מקיף ומכיל אותנו לגמרי, אנחנו בתוכו כמו עובר. ברוב הפעמים זה מלווה ברגשות אשמה, מרירות "למה דווקא לי זה קרה?"
ואז בנשימה האחרונה כשכבר צועקים - "ותעל שוועתם אל האלוקים״: "אבא תעזור, לא יכולים יותר", ואז מתחילה הגאולה. כי אחרי הצעקה מתחילים "וייסעו", לעשות מעשה, לא להשאר בצעקות.
כמו שעם ישראל נסע לתוך הים, עם הרכוש הגדול, עם כל הכסף והזהב, גם אנחנו יוצאים עם פירות של אמונה אם אנחנו עוברים נכון את המסע של החיים. אז אם נמשיך לצעוק ולא נעשה מעשה, נהיה תקועים בשלב ההכנעה, נבקש נס מעל הטבע. אבל ההכנעה האמיתית, היא לא כניעה והרמת ידיים. אלא דווקא כשמרגישים קושי, שיעבוד, מיצר, חרדה חברתית, אלרגיה, בעיות בזוגיות, קשיים עם הילדים,
כשרוצים לצעוק "למה זה קורה לי? עד מתי?". נכניס לתוך הלב את המהפך של "ה' יילחם לכם ואתם תחרישון". נתמלא בהכרה שרק ה' יתברך יכול לעזור לי. העומק של ההכנעה זה להגיע לנקודה שהערך שלנו זה קשר עם ה', נתינת אמון בהקב"ה.
פתחו דלת במחשבה, פתחו גם את הלב, זכרו כי הקב"ה מנהל את העולם וכל הבעיות הם גשרים. בכל יום מחדש קריעת ים סוף, דרך כל הכאבים, כל המיצרים, כל הלחצים והקשיים, כדי שנצליח להעלות שרף באילן שלנו. אמנם יש לכולנו בחירה חופשית, אבל הכל כאן בהשגחה פרטית. גם עלינו עומד המלאך, מכה ואומר - גדל.
התחברות - כלים מעשיים של אמונה לחיים. סדנאות ומפגשי יעוץ אישיים בכל תחומי החיים.
