אנחנו עדיין בעיצומו של התהליך הנפלא והמסלול שאנחנו זוכים לעבור מראש חודש אלול והתחנות הקדושות ראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות, רגע לפני התחנה שממלאת אותנו שמחה לכל השנה – שמיני עצרת ושמחת תורה.
בחודש אלול הרגשנו את המלך בשדה ורצינו להתעורר לשינוי. אבל כל שינוי צריך להתחיל בקטן. בחודש אלול, הקב"ה מעיר אותנו לאט, עת שערי רצון לנו פותח. יש זמן להתעורר, קמים לסליחות, חוזרים בנו מהמעשים הלא טובים. כך גם בכל תחום שבו אנו רוצים לשנות, צריך לבנות מסלול, להתחיל בצעדים קטנים, ולאט לאט לקבל שליטה על אותו נושא. שינוי לא יכול להיעשות בבת אחת.
אחר כך מגיע ראש השנה. הקב"ה אומר, אתם רוצים באמת לעשות שינוי? אתם רוצים באמת להתחיל להיות בשמחה בחיים שלכם? אז קודם כל תמליכו אותי. אנחנו אומרים מלכויות, מעוררים את הזיכרונות הטובים, ומתעוררים מקולו של השופר. אנחנו מתחברים למצווה ומזכירים לעצמנו את כל הטובות שהקב"ה עשה אתנו ונתן לנו עין רואה, אוזן שומעת, ויחד עם זה, כל המעשים שלנו גם בספר נכתבים.
אחרי ימים קדושים בין כסה לעשור מגיע יום הכיפורים, שם זה לא רק להיות עסוקים במחשבות, אלא צריך להתחבר למעשים ול"אין עוד מלבדו". ובזכות ההתחברות שלנו ביום הזה, וההתנתקות שלנו מהצרכים של הגוף, אנחנו זוכים ל"שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה" ובזכות התפילות הזכות שבוקעות רקיעים "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם".
כך גם בדברים הפיזיים של הגוף, כשרוצים לשנות את דרכינו, להצליח בדיאטה, לשפר את כלכלת הבית, להיגמל מעישון, או כל דבר אחר. מתחילים בקטן, הולכים במסלול, ואז עושים את המעשה, מחברים למחשבות הטובות את השינוי הקטן שמתחיל בנו באופן מעשי. וזה קשה, זו התגברות על הטבע שלנו, שאנחנו כל כך שקועים בו, וזו עוצמתו של האיפוק.
בחג הסוכות המכונה גם "זמן שמחתנו", אנחנו מצווים "ושמחת בחגך והיית אך שמח". איך ניתן לצוות שמחה? זו נראית לנו המצווה הקשה ביותר. אך שמח- מורי ורבי ר' שלמה מן זצ"ל היה אומר, להיות שמח גם אם אח, אח, אח, גם אם משהו כואב לנו. כמו כל מצווה גם זו עבודת ה' ויש לנו את תפריט ההוראות המדוייק.
הקב"ה לימד אותנו את המסלול לשמחה בחודש הזה. שלב מחשבתי, שלב רגשי, שלב ההתגברות והשלב המעשי. אחד הטעמים הפשוטים של מצוות סוכה היא להאיר אוזן שומעת ועין רואה. כי ישיבת עולם הזה דירת עראי כסוכה. ידיעה זו צריכה להיות כל הזמן מול העיניים שלנו כי העולם הזה והתענוגות אין בו ממש.
ומי שחושב שתכלית האדם בעולם הזה, ועושה כאן ישיבת קבע, אף פעם הוא לא יכול להגיע לשמחה אמתית, כי הוא כל הזמן שואף למה שאין לו עדיין. אנחנו חייבים לזכור את ישיבת העראי שלנו בעולם, לדעת שאנחנו כאן במסלול, יש לנו שליחות.
ועכשיו ערב היום הקדוש, שמחת תורה, איך אנחנו יכולים לרכוש ולשלוט על השמחה? צריך קודם כל להבין מהי שמחה אמיתית, שלא תלויה בדבר. שמחה שתלויה בדבר, סופה שאינה מתקיימת. אם השמחה היא רק בגלל הצלחה בעסק, או אפילו לימוד של כמה שעות, או חידוש שחידשת, היא תלויה בדבר. וכשהדבר הזה לא קיים, לא הצלחנו, לא קנינו, לא הגיעו אלינו, לא הרווחנו, אז השמחה נעלמת, כאילו היא לא היתה. את השיעור למדנו מסוכות, לשמוח דווקא בחוץ, כמו שיצאנו מחוץ לבית ובנינו סוכה מחומרים נפסדים.
כך במציאות היום יומית אפשר לצאת מחוץ להרגלים שלנו, מחוץ לגבולות הטבעיים שלנו ודווקא מכל החומרים הנפסדים שגרמו לנו להפסיד את החיים, להתעלות ולהגיע אל השמחה. שמחה שאינה תלויה בדבר.
מספרים על מלך אחד שהיה חולה מאוד והרופאים אמרו שהרפואה היחידה בשבילו היא שילבש כתונת של אדם ששרוי בשמחה, כזאת שמחה בלי דאגות. המלך שלח את המשרתים אל הגבירים הכי עשירים, הוא חושב שהם בטח הכי מאושרים. אבל הם חוזרים מאוכזבים. כל אחד מהעשירים אמר למשרתים של המלך שהוא ממש לא מאושר.
לכל אחד יש את המחשבות, כל כך הרבה דאגות, מתח ולחץ מה יהיה עם העסקים שלהם. הם ניסו עשירים עוד יותר גדולים, וגם הם השיבו להם בשלילה. לא נמצא האיש המאושר. לבסוף, הם פגשו רועה צאן שישב לו על אם הדרך, מרוב יאוש הם פנו גם אליו ושאלו אותו אם הוא מאושר להפתעתם הוא השיב ״בטח שאני מאושר, אני הכי מאושר בעולם״. כשהם שמעו את זה הם התחננו שייתן להם את החולצה שלו כדי שהמלך יבריא, אבל הוא אמר להם, ״איך אני אתן לכם את החולצה שלי, את הכתונת שלי? זו הכתונת היחידה שיש לי ואני צריך לשמור עליה!״
אנחנו למדים מזה שדווקא זה שיש לו רק חולצה אחת לגופו, הוא שרוי תמיד בשמחה. והנמשל- אי אפשר להשיג את השמחה כל עוד אנחנו חושבים שאנחנו רוצים וצריכים עוד דברים ואין לנו את כל מה שאנחנו רוצים. אלא דווקא שמחה שלא תלויה בדבר, היא השמחה האמיתית, שחודרת אל הלב. שמחה אמתית זה לדעת להגיד לבורא עולם תודה על כל מה שיש לנו.
בשמחת תורה כשמחבקים ורוקדים עם ספר התורה, זו הקירבה האדירה שלנו והריקוד שלנו עם בורא עולם, נבקש מאבא שבשמים "השיאנו את ברכת מועדיך לחיים ולשלום לשמחה ולששון". שהשפע של השמחה ימשיך עלינו, כי שמחת תורה היא השורש של כל השמחות שיש בעולם.
נזכור שאנחנו בניו של מלך מלכי המלכים, הקב"ה, שהעניק לנו את המסלול המיוחד שלנו, והראה לנו שאפשר לשלוט על השמחה כשרוצים. אחרי החגים אוטוטו כאן, אתם מוזמנים להתחיל בשינוי שכל כך רציתם. קחו לכם את המשימה, תפרטו את הרעיון למשהו מעשי ומוגדר, שאפשר לכמת, לספור ולבחון התקדמויות (מסתבר שסיכוי ההצלחה של אלו שנעזרו בטבלאות וסימון "וי", על כל שלב של התקדמות, עולה בשמונים אחוז על אלה שלא ניהלו רישומים), צאו מחוץ להרגלים שלכם ותזכו לשמחה אמיתית של התחברות והתעלות, והעיקר- שמחה שאינה תלויה בדבר.
