בשל הרצון לנקום, לפיכך, ניתנה מצוות הקמת "ערי מקלט" לשם יוכלו לנוס אלו שרצחו נפש בשגגה, ולקבל הגנה עד מתי..? עד מות הכהן הגדול. נשמע מוזר. מה הקשר בין הכהן הגדול ואורך חייו לבין זמון שחררו של הרוצח בשגגה, שממתין ליציאתו מאיזור החיץ שנקרא עיר מקלט?
משיב רש"י: הכוהן הגדול בא "להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם, והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים; אינו כדאי שיהא לפני כוהן גדול" כלומר, הניגודיות שבין דמות הרוצח מקצר החיים לבין דמות הכהן, המחבר בין השכינה לעם ומשרה אהבה ושלום הופכת לרלוונטית במקרה הזה.
אולם רש"י אינו מסתפק בכך ומביא הסבר נוסף: "לפי שהיה לו לכוהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו". אוקי מה?
מילא, שדמותו של רוצח, גם בשגגה ודמות הכהן הגדול אינן יכולות לדור בעולם בכפיפה אחת, אפשר להבין את הלוגיקה של זה. אבל מה אשם הכהן הגדול שמישהו הניף גרזן והרג מישהו אחר בטעות? האם האחריות למעשה זה חלה עליו ולכן הוא זה שצריך להתפלל שזה לא יקרה? האם בכלל יש אפשרות כזאת?
ולכך באה תורת החסידות לבאר ולהסביר:
נאמר ש" מיתתן של צדיקים מכפרת" כלומר, לפעמים, ונשגב מבינתנו איך ומדוע, לוקח על עצמו צדיק את האחריות לחטאי הדור וקלקוליו, ועל ידי יציאתו מהעולם הוא מכפר על מה שעשו אחרים בלי קשר כביכול אליו גופא. אלא שצדיק הוא נשמה כללית, שקשורה בנפש כל אחד ואחת שבדור.
הכהן הגדול- עליו מוטלת עבודת התפילה. כשהיה נכנס לקודש הקודשים ביום כיפור ומתפלל על עם ישראל תפילה קצרה. למה קצרה? כי אם היה משתהה שם יותר מידי, היו העם עומדים ומתבעתים, שמא מת הכהן הגדול בחטאי העם וכעת אין מי שילמד עליהם זכות?
ומכאן התשובה, דווקא הקוטביות הזו והניגוד החריף בין דמותו של הכהן הגדול לבין דמותו של הרוצח מבהירה את הרקמה האנושית שכולנו חלק ממנה. הרוצח תלוי בכהן הגדול והכהן הגדול, תלוי ברוצח. לכל אחד מהם יש השפעה הדדית על השני ואם הכהן לא התפלל מספיק או לא היה מונח בפנימיות הנקודה של אהבת ישראל זה היה יכול להגיע לעניין של חיים והיפוכם.
שנזכה להרבות באהבת ישראל, באחדות ובקירוב לבבות גם בין הקטבים הרחוקים ביותר ובכך תתבטת סיבת הגלות, ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!
(מבוסס על שיחה מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 206)
שבת שלום ומבורך!
]]>
