אמש היה כל כך טוב, איחלת לכולנו שבוע טוב, לרננה, לאהבה, לעקיבא, לנועה וגם ליניב וליאיר. חייכת אלינו בחיוך אמהי אשר תמיד היה נסוך על פנייך, עטפת אותנו בחום.
בבוקר, יום א', התחיל עם שמש מחייכת, מאירה, וסנדוויצים טעימים שהכנת עבורנו, אמרת "בוקר טוב", הכל היה נראה כה וורוד וטוב. השלוה הפסטורלית התהפכה במהירות מדי. שעת אחר הצהריים שלוווה ורגועה, השמש נאבקה עם קרניה בדמדומים עקשניים.
שקיעת החמה רימזה בגווניה העזים על הדקות האחרונות שלנו יחד אמא יקרה שלנו! יום ראשון מגיע לסיומו חשבנו לתומנו, לו רק ידענו שזה הראשון יהא גם האחרון יחד עימך... אוי אמא.
אבל, משמים תכננו עבורנו אחרת, חשבונות שמים אין איש יבין. נאבקת מול מחבל צמא דם בשביל להגן עלינו. צעקת המוות שלך נותרה מהדהדת בחלל האויר. תאוות רצח חייתית של מחבל ניצחה במאבק מולך.
אמא אהובה שלנו, יתומים נותרנו, מי מי ינחמנו?
דפנה מאיר ע"ה נרצחה בידי בני עוולה, בת הישוב עתניאל ברצח מזעזע. ערבי צמא דם רצח אותה בפתח ביתה לעיני ילדיה שעה שהגנה עליהם בגופה, המחבל ברח וילדיה הזעיקו עזרה, במותה העניקה להם חיים. הנרצחת, אמא, רעיה, אחות בבית חולים, מוכרת מאוד בישוב. הותירה אחריה 4 ילדים ועוד 2 ילדי אמנה.
ושוב, מדינת ישראל מרכינה ראשה על מסע הרצח, ועוד משפחה שבורה ויתומים מרוסקים. עוד גינוי ועוד איום ענישה, ומה נאמר ליום הבא? מה נצטדק לפני מבט שואל של יתומים?
אבינו, נקום נקמת דם עבדיך השפוך.
]]>
