בלשון המקורות שלנו זה נקרא ׳אל תוכח לץ פן ישנאך׳. ה׳לץ׳ לכלך עליך? הרס לך? אל תלך אליו ותדרוש הסברים. אל תלך
אצלו לחפש את הצדק. אפילו יבוא אליך וישאל, למה אתה מתרחק ממני, תמציא משהו נייטרלי. תרגיע אותו ותמשיך להתרחק.
למה ככה? כי הלץ הוא אינו ענייני, ועם מישהו שאינו מדבר עניינית, אין טעם לדבר עניינית. ה׳לץ׳ בהגדרתו, מסמל אדם שאינו מעוניין ללמוד. אינו מעוניין לעשות עבודה עם עצמו ולהתקדם בחיים ואנשים שאינם מעוניינים ללמוד ולצמוח, גם אם תניח להם את העובדות על קצה האף הם לא ייראו אותם. מצד שני, הם עשויים לשנוא אותך שאתה מסתיר להם את הנוף.
עם הלץ, לפיכך, אין מקום לדיבור ישר. מה שעובד איתו טוב, לעומת זאת, זה מעשים.
מה זה מעשים? על פי רוב מעשים זה להתרחק. אדם שמתפקד בחייך על תקן של ׳לץ׳? תתרחק ממנו.
ומה אם זה בן משפחה? עדיין, תתרחק. ואל תגיד לו 'אני מתרחק ממך כי אתה מזיק לי', כי זהו דיבור ענייני (שכתגובה אליו יכשיר את שרציו בק״ן טעמים) להיפך, תקדים לו שלום. תתנהל איתו בנימוס. תהיה לארג׳ ותזמין אותו לאירוע שאתה עושה כדי לא לפגוע בו, אבל עם סוד חייך- תתרחק. זה כואב לפעמים. במיוחד כשמדובר באנשים קרובים, אבל עם ליצנים? זו הדרך היחידה לחיות בשלום.
׳הסברה׳ תולים רבים כאן את הכשל של ישראל לזכות בהזדהותו של העולם ביחס למצבה בסכסוך עם הערבים. אבל הסברה, על פי העיקרון הנ״ל, לא תועיל כאן, שהרי ה׳לץ׳ לא מעוניין ללמוד. הלץ תוקף את ישראל כי הוא 'אנטישמי' ולא כי ישראל עושה או לא עושה דבר זה או אחר. הסברה, לפיכך, היא אינה התשובה. מעשים כן!
לבנות, לשקם, להילחם בטרור ולחזק גבולות. ול׳לץ׳? לחייך אליו בנדיבות, לשאת נאומים וטקסים חוצבי להבות על שלום, אחווה, אהבה ובקיצור, להיות ענייני כמוהו.
את ה׳הסברה׳ הזו הוא כבר יבין. ואני מבינה שעם ישראל הוא עם אחד ומיוחד, ששום לץ או הסברה תחדל מלקיים אותו..
עם הנצח, שנה טובה, תחל שנה וענייניה תחל שנה וברכותיה!
]]>
