מחוגיו מצביעים על מעגל סובבנו. משפחה, מכרים, חברים, שכנים, גלמודים וכדומה. גלי החיים מזמנים אותנו לקורסי שחיה בים ההתמודדויות. ישנם אשר עשו קורס זה בשיטת בית ספר של החיים, שיעורי חישול שהעניקו חוזק מיוחד ולימדו שיטת שחיה באופן עצמאי ויכולת השרדות. בין גלי התמודדויות החיים אף ללא מצופים.
ישנם אנשים אשר בגין גלי החיים הסוערים שסובבים אותם, אינם מצליחים לשרוד זאת רק עם מצופים, הם זקוקים אף לרפסודת הצלה רגשית מ"מצילים מקצועיים". הם פורכים ידיהם בסימן s.o.s ובצעקה חזקה אילמת, אך, לצערינו איננו רואים זאת, וגם לא שומעים זעקתם, מהסיבה שאנו עסוקים בג'וגינג חיינו.
התוצאה כואבת, הם טובעים, ומחזירים נשמתם אולי טרם זמנם. אנו מוצאים עצמנו נעים בבועת קצב אוטוסטרדי יום יומי. יום רודף יום, חודש רודף חודש, מבלי שנפנה זמן לסובבנו. בכל בוקר בברכות השחר אנו מברכים: "ברוך פוקח עוורים". אנו מודים להקב"ה שבחסדיו הגדולים עמנו, פוקח את עיננו. אך המציאות מבאירה לנו כי פירשנו ברכה זו בהסבר שטחי, על עצם פקיחת עיננו בבוקר.
כותרות החדשות חושפות ומביאות לידיעתנו בכל יום טרגדיות ואסונות פתאומיים. לדוגמא: תאונות דרכים קטלניות, אשר קיצרו חיי אדם. דום לב, וכדומה. טרגדיה פתאומית שבאה ללא הודעה מקדימה המכינה אותנו לצער עמוק הנופל עלינו. ללא שיכלנו לעזור ולמנוע זאת בטרם עת. ישנן טרגדיות אשר כאב הלב השותת לאחריו מכפיל עוצמתו בגין מנת מצפון מייסר "שמא".
"שמא היה באפשרותנו למנוע זאת"?! שמא יכלנו לעזור ואולי סגרנו עיניים בתרוץ מתעתע שאולי זה לא כזה נורא?! אולי אפשר בפעם אחרת?! שאון טרגדיה כואבת דקרה אמש בעוצמתה את הציבור, והעירה בשאון צלילי שעון המעורר אף את נימי המצפון החבויים ביותר.
האם יכולים היינו למנוע זאת בערנותנו?
עלינו להפנים, כי פנים מחייכות יכולות להוות שכבת מייקאפ לתווים של עצב. שקט מצד השני, יכול להתפרש אצלנו כאילו עסוק בשלו, אך בשטח הוא מכונס בדאגותיו. וכדומה. ערנות, רגישות, אמפתיה, מחשבה ואכפתיות לסובבים אותנו יכולה להציל חיים פשוטו כמשמעו. לשעון העתים אין אחריות, אחריות זו גם העירנות גם שלנו.
"יפה שעה אחת קודם" זה צליל שעון מעורר וכיוון מחוג כנקודה למחשבה.
.
]]>
