קצין צבא בא לבקר חייליו באחת משכונות ירושלים, קבלת הפנים אשר קידמה פניו לא היתה סמל לסבר פנים יפות ול"דרך ארץ אשר קדמה לתורה". משחזר לרכבו גילה לתדהמתו כי שמשת חלונו נופצה.
אין ספק שהמעשה הזה ראוי לגינוי ולהוקעה.
מעבר לחוסר האנושיות שעטף מקרה זה, (ואין בכוונתי להכנס לכך).
תפסה את מחשבתי הסטיגמה השגויה וחסרת הצדק שהוענקה בהתנהגות זו לכלל הציבור החרדי. שהרי בתוך עמינו אנו יושבים.
לא פעם אנו נתקלים במעשה של מיעוט אשר יוצר תדמית סטיגמתית לציבור שלם.
חבל, כואב ואף מכעיס ובהחלט ראוי לגינוי.
לא על מקרה זה רציתי להתמקד בכתיבת הטור.
אך ברצוני להתמקד בנושא מסתעף מכך, והוא נושא ה"סטיגמה". אשר מהווה נושא אקטואלי לימי ספירת העומר.
בימים אלו, הזיפים נהפכו לזקנים. המוזיקה חסרה. עונת החתונות נעצרה וכדומה, כל זאת משום האבלות העוטפת את ימי ספירת העומר, זכר ל24.000 תלמידי ר' עקיבא אשר נפטרו משום שלא נהגו כבוד זה בזה.
ימים אלו מהווים עבורנו חיזוק לאימרה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".
האימרה הזו, כוללת בתוכה סטיגמה שהריכלאים נוטים להדביק לאנשים.
עיתים הסטיגמה נכונה אך לעיתים היא שגויה.
הבעיה שבעידן התקשורת המפותח של ימינו השמועות רצות בקצב בלתי נשלט.
הסטיגמה המוטבעת עלולה להיות הורסנית וללא יכולת תיקון.
אנשים נהנים להראות עצמם כשולטים בנייעס, ומעבירים שמועות מבלי שבדקו זאת, ולו בשביל להוכיח שהם במרכז העניינים.
"מוות וחיים ביד הלשון". הסטיגמה עלולה לרצוח בדם קר ולהפיל חללים.
מושג הסטיגמה עלול להופיע בכל מישורי החיים. ויכול להרוס מפעלי חיים של מקומות עבודה, קשרי חברות, ולא מעט יכולים להתקל בכך בנושא שדוכים וכדומה.
לא מזמן הזדמן לי להתקל (לצערי) בסיפור צורב של זוג שבאו בקשרי שדוכין.
כמה ימים לאחר חגיגת האירוסין, אשר נחוגה ברוב פאר ובשמחה גדולה, דאגו אנשי "חסד" להטביע סטיגמה גרועה על הכלה המהוללה. צד החתן שחשש מהדברים שהושמעו, ביטל את השידוך.
השאלה הנשאלת: "למה"?
למה הטבעתם סטיגמה זאת?
למה לא ביררתם האם זה נכון?
ואם זה היה נכון, האין מצב שאותה כלה עשתה שינוי, ונתון סטיגמתי זה אינו נכון?
סטיגמה לא תמיד נכונה.
לסטיגמה ניתנה אופציה להשתנות.
זהו, אין לי מה להוסיף!
רק אסיים בדברי רבי אלימלך מליזענסק:
"אדרבה תן בליבנו, שנראה כל אחד מעלת חברנו, ולא חסרונו".
סטיגמה, חושבת על זה.
מוזמנות להצטרף.
]]>
