יום אחד הגרוע מכל ארע, המנהיג הלך לעולמו. כולם מקטון ועד גדול ביכו את מותו, היו שבורים ורצוצים הרגישו ממש אבודים.
בתחילה כולם באבלם היו עסוקים חרתו על ליבם שאת דרך הנהגתו לעולם לא ימירו בשום דרך אחרת את מורשתו ישמרו עד סוף כל הדורות...הם באמת ניסו.
אך מהר מאד נפערו סדקים, יותר מהר מכפי שחשבו ודווקא שם למעלה "בחלונות הגבוהים" בתוך בית המלוכה השרים הבכירים, שומרי הסף שהיו סביבו במשך שנים, החלו נפגעים, מקטרים ומצדדים אותי אהב יותר, אני ראוי, התקוטטות, עלבונות, משחקי הכבוד ודיבורי ההרס נזרעו מיד בכל פינה ולנתינים ממש חגיגה שלימה, שני מחנות זה בזה נלחמים כל אחד באהבת המנהיג אותו מצודד עד כדי אובדן ממש, הכל נחרב חנויות הושבתו, בתי אסיפת העם נסגרו לאלתר, המון ואספסוף ברחוב התגודדו, עצרת המונית ללא מטרה, למחות, לצעוק, להשמיע ואז לפתע שתי יריות חדות פילחו את האוויר ולפתע דממה, ילד קטן מדדה את רגלו הפצועה שוטטת הדם אל הבמה, אנשים מבוהלים רצו להגיש לו עזרה, אך הוא אותם הדף, לא מעוניין, תודה, עזרו לי להגיע לבמה יש לי דבר מה למסור לאומה, הם מביטים בו בפליאה, אך לא הייתה להם ברירה אחד מחוקי המדינה מחייבים לתת לכל אדם בכל גיל לשאת את דברו, מכיוון שבארצם לא ידעו קריאה וכתיבה, הדיבור היה כלי משמעותי וכלי הקיבול לכך הינו השמיעה.
שמי עוזיה ואני יליד ארצכם, הורי היגרו לכאן לפני הולדתי אך לפני כשנה הם נספו בתאונה מחרידה ואני נותרתי לבדי, הורי היקרים השאירו לי צוואה, כפי שכולכם לא יודעים קרא וכתוב, אף אני איני יודע, המנהיג הלך לעולמו, ואני נותרתי לבד וצוואתי בידי, רציתי כל כך לדעת מה כתוב בה, החלטתי שלא אוותר, מידי ערב אני מתגנב אל הגבול שם יושב לו אדם זקן המתגורר לו באוהל, מנותק הוא מבני עירו, כל היום עסוק הוא במלאכת הכתיבה זהו תפקידו, הוא מחבר וכותב את ספרי החוקה למדינות העולם.
משם מהאוהל הרעוע שלו ושולח את החומר בידי שליחים, 70 שפות הזקן דובר ובצניעות למלא את תפקידו הוא בוחר. פניתי אליו ובקשתי ממנו שילמד אותי לקרא, שאל אותי: מהי מטרתך ומדוע לדעת לקרא הנך חפץ? הוצאתי מכיסי את הצוואה, הזקן קרא הסתכל עליי בחיבה ואמר: את הצוואה הזו אלמד אותך לקרא וגם את מלאכת הכתיבה אלמדך, כדי שמה שתקרא תוכל להעביר הלאה בכתיבתך, אך יש תנאים לביצוע העסקה, כל פעם לפני שתכתוב תעצור לרגע ותחשוב, למי אתה כותב? מתי תכתוב? ומהי המטרה בכתיבה זו? כמובן שאמרתי מיד כן, על אף שלא כל כך הבנתי מהי כוונת דברי, פשוט האמנתי בו, בקשתי ממנו שיקריא לי בינתיים את הצוואה עד שאלמד, הזקן לא היה מוכן להקריא לי אותה, הוא אמר לי היא נכתבה עבורך אתה תקרא אותה בעצמך, זה מה שנסך בי כוחות להמשיך וללמוד, תוך חודש ימים למדתי לקרא, הזקן הוסיף להתעקש ולא הסכים שאקרא את הצוואה עד שאשלים את מלאכת הכתיבה וכך היה בתוך חצי שנה למדתי קרא וכתוב.
ילדי הקט, צר לי כי כאשר תקרא שורות אלו כבר לא נהיה אתך, אתה תפרח ותצליח בכל דרכך, במדינה כמו שלנו בה חיים כולם בשלווה אני סמוך ובטוח כי תגדל בבטחה, לאמך ולי הוקצו שנות חיים ספורות באנו לעולם אותך להביא כדי לתקן, זהו הסתיים. אנחנו בוודאי לא נהיה כאן כשתקרא מילים אלו, אני יודע שעד אז תמצא כל דרך שהיא לקרא את צוואתי, גם אם ייקח לך שנים. אני מוריש לך כמובן את כל עושרי שנמצא במדינה שכנה שם הייתי המושל הכל שלך בני אהובי, אך במדינה הזו אני מוריש לך את חייך, אני אגרום לך להבין וללמוד כמה חשובה הקריאה ויתירה מכך הכתיבה, כמה התקשורת היא כלי עצום, הוא נעשה בפה, בידיים אך משכנו הוא בלב, משם הכל מתחיל.
אני רוצה שתקרא ותכתוב, תלמד ותשכיל, אך את האמת תדע, האמת היא שלך בלבבך, לפני כל אמירה, כתיבה, קריאה או הבעת תגובה. עצום עינך שא תפילה קלה לבורא עולם, שלא תסחף אחר ההמון אם האמת לא שם, שתמיד תדבק בדרך הישר, כאשר תקרא ישפיעו עלייך החלקים הטובים והאמתיים את הרעים תשליך, אל תיתן להם משכן בלבך, לפני שאתה מעלה על הכתב את מסריך רגשותיך הבעת עמדותיך עצום עינך וחשוב, ייעד את הדברים למי שנזקק להם, תמקד את המסר שיהיה חד עם מטרה ברורה, תיזכר רגע, האם הזמן לכתוב דברים אלו נכון, מתאים או שטרם אם כי עבר. שתמיד תאהב לתקשר עם בני האדם בשפה יפה, נכונה, כתובה, רהוטה, מעצימה, לא מעליבה או פוגעת ולא על מנת להתהדר או לרמוס אדם אחר, לכתיבה יש ערך עצום, והיא מקבלת ביטוי וערך כשמישו אחר קורא את כתבייך, אני רוצה שתלמד לקרא ולכתוב ולהשמיע את דבריך ובטוחני שתעשה בכך שימוש נכון, הנך בן לשושלת מלכים גדולה.
יכולתי להמשיך להתגורר בארצי ולמשול ביד רמה, אך אמך ואני בחרנו להעניק לך את המלוכה בדרך שונה, כדי שתהיה ראוי באמת להנהיג מתוך הבנה, אל תשכח ילדי כאשר ייצאו כתבים שלך ואני סמוך ובטוח שכן, תכתוב לי הקדשה לזכרי, מסור בשמי את הערכתי לזקן הוא היה איש סודי במשך כל השנים שמלכתי, בני למד מדרכיו, כבד אותו והענק לו את האוצר ששמרתי עבורו במשך שנים, את כל כתבי אבותיי, הוא אדם יקר מאד עבורי. בני היקר , אין גבול לאהבתי אלייך, אלווה אותך בכל דרכך.. ועוד משהו קטן, המנהיג שהנהיג את מדינתנו ונפטר לפני מספר חודשים, הוא אחי התאום, אבי, סבך בקש כי נפיץ את הקריאה והכתיבה בעלום כולו, בדרך נכונה, שבני האדם יהיו ראויים לקבל ולהשתמש בה בצורה ראויה, הגיע הזמן כי אתה הוא זה שתלמד את הקריאה והכתיבה בארצך, בהצלחה בני.
אני קורא לכם בני עמי היקרים, בואו נלמד יחדיו קרוא וכתוב, השאירו את המחלוקות, מריבות ודיבורי סרק מאחור , חדלו רגע, התבוננו סביבכם ותבינו כי למילים יש כח ומשמעות, אך בכוחנו ליצור מהם עולמות ולא להחריבן.
]]>
