היצע וקיבול
"חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול" – החוזה נכרת בדרך של מפגש רצונות בין שני צדדים, הצהרת הרצון של צד אחד צריכה להיות בתגובה ותוך כדי ידיעה על קבלת הרצון של הצד השני, מצד אחד, ישנה הצעה ומן הצד השני ישנו קיבול של הצעה.
המחוקק קובע בחוק החוזים הכללי שישנם כללי משחק לטכניקה של הצעה וקיבול. הכלל קובע שהמציע פונה לניצע בהצעה, הניצע שומע ורק כאשר ההודעה שלו תימסר למציע מתגבש כאן בסיס לחוזה, ההצעה שהתקבלה תחשב כחוזה לכל דבר, תהליך המשא ומתן נמצא בשלב בין ההצעה לקיבול.
תום לב - תום לב במשא ומתן
תהליך המשא ומתן הוא בעצם ההתדיינות בין הצדדים, בין המציע למקבל, לפני שהמקבל מסכים להצעה הוא מנהל מו"מ עם המציע. גם למו"מ יש כללים, אחד החשובים הוא תום לב, המונח של תום לב נקבע על מנת להחדיר לתוך יחסי הצדדים נורמות של התנהגות כגון: יושר, נאמנות, צדק, הגינות, שיתוף פעולה וכד'.
תום לב נבחן בשתי גישות: הגישה הסובייקטיבית - המחפשת את עולם הערכים הפנימי של כל אחד מהצדדים (האם אותו אדם מרגיש שהוא 'צדיק') מה באמת הייתה כוונתו של החותם לגבי החוזה, האם הוא חפץ בו באמת בליבו? אם חתם על חוזה טכנית ובתוך ליבו ורצונותיו לא ממש היה שם, על פי הגישה הזו לא נחשב ההסכם.
הגישה האובייקטיבית לעומת זאת, אינה בודקת את עולם הערכים הפנימי אלא את סולם הערכים החברתי, האם זה מקובל ומסתדר עפ"י דרכים מקובלות ונהוגות בחברה, המעיד כי בשכל ישר ובחתימה ממשית נכרת כחוזה. כוונת הלב לא משנה בגישה הזו. (ביהמ"ש בד"כ נוטה לפסוק בחוזים על פי השיטה האובייקטיבית אך ישנם מקרים שדנים בגישה הסובייקטיבית).
מסוימות
הסכמה על פרטי העסקה ומתוך הנחה כי אי אפשר לתאם את כל הפרטים המהותיים ומה שמקובל וחשוב לצדדים בחוזה, מכיוון שזה משתנה וכל הסכם מתאפיין בתנאים שונים, מסוימות היא קביעת הפרטים שחשובים לצדדים והם מהותיים לגבי ההסכם הנוכחי ביניהם, הדרישה של המסוימות שהצדדים יסכמו בעצמם את מינימום הפרטים שאיתם תהיה העדה על גמירת דעת והבאה לידי הסכם מגובש.
גמירת דעת
כוונתם של הצדדים לחתום על הסכם ולהגיע לידי גמירת דעת כדי שההסכם יתממש, כגון: תשלום ראשון, רצון חתימה, הרמת כוסית, וכדו' העדה על גמירת דעת צריכה להיעשות בתום לב בגישה אובייקטיבית, שבה מעיד כי בשכל הישר ובהצהרה נחתם ההסכם, או לפי הגישה הסובייקטיבית, לא חתם אבל הצהיר, התכוון, התנהג בדרך שהעידה על כוונתו לבצע חתימת חוזה. הצעה וקיבול זו טכניקה של מו"מ, כדי שיהיה חוזה מחפשים את נקודת הזמן שיש בה העדה על גמירת דעת ומסוימות. (המסוימות משמשת ככלי עזר לבחון אם יש גמירת דעת).
לסיכום: פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה, והיא מסוימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה. ולכן אם יש העדה על גמירת דעת ומסוימות, יש חוזה. ואם אין העדה על גמירת דעת ומסוימות, אין חוזה.
אלו הם מרכיבי היסוד בחוזה או בכל הסכם בין שני גורמים, כאשר הנך באה לחתום על חוזה עבודה שכירות, או רכישה כלשהי, או שהנך בעמדת המציע, כדאי לשים לב לשלבים ע"מ ליצור הסכם נכון וטוב עבורך ולמנוע סיבוכים מיותרים.
ושימי לב! מה את מציעה או מנגד על מה את חותמת.
]]>
