אולי תתחילי להתייחס לעצמך כמו לאחרים?

"לגזלייטינג יש השפעה הרסנית על הנפש", מציינת ד"ר ג'ולי סמית', פסיכולוגית קלינית. "אבל מה קורה כשאתן עושות אותה לעצמכן?". היא מציינת שאנשים שכנראה נופלים בזה, כבר חוו גזלייטינג בידי אדם אחר בקשר קודם ומוסיפה כי "אנו יכולים להפנים את קולו של אותו מתעלל, כך שהוא יהפוך לדרך בה אנו מדברים אל עצמנו". היא מזהירה שדפוס זה יכול להימשך זמן רב לאחר שנמלטנו מהמצב הבעייתי שבו היינו ולהמשיך להשפיע באופן מזיק על חיי היום יום שלנו. השלב הראשון בריפוי, היא מדגישה, הוא זיהוי הסימנים הבאים:

1. אתן מאשימות את עצמכן בהכל...

... אבל ממציאות תירוצים להתנהגות של אנשים אחרים. האם אתן מוצאות את עצמכן מסבירות את הטעויות של מישהו אחר, תוך כדי העמדתו בסטנדרט אחר לגמרי, נמוך למדי? זה סימן שאתן אולי עושות גזלייטינג לעצמכן, לפי ד"ר סמית'. "אם אתן טועות, אתן חושבות שזה אומר משהו מהותי על מי שאתן כבני אדם ומשתמשות בזה כדי להצדיק ענישה ותיעוב עצמיים". הזכירו לעצמכן כיצד הייתן מתייחסות לאדם אחר באותה סיטואציה והיו סלחניות כלפי עצמכן.

2. אתן אף פעם לא סומכות על שיקול הדעת שלכן

"אבל אתן רואות בדעותיהם של אחרים מקור הרבה יותר אמין", מציינת ד"ר סמית' ומוסיפה כי זה מרגיש כאילו אתן חיות במצב כמעט קבוע של ספק עצמי ומחפשות אישורים, רוגע וביטחון אצל הסביבה.

3. אתן מבטלות או מתעלמות מהרגשות שלכן

ד"ר סמית' אומרת שאנשים שעושים גזלייטינג לעצמם מגיעים לרוב לאמונה שהם רגישים יתר על המידה או מגיבים בדרמטיות. "אז אתן כבר לא יודעות לאילו רגשות כן להקשיב".

מילה לסיום

"השלב הראשון והחשוב ביותר כדי להתחיל לשנות את זה הוא על ידי היכרות עם הסימנים הללו מראש ולא איתור שלהם כשהם באים לידי ביטוי בפועל", מסבירה ד"ר סמית. "מקום טוב להתחיל בו הוא רישום מדוקדק של הפרטים: מתי אתן מבחינות שהתנהגתן בצורה כזו כלפי עצמכן. חשיבה על כך בדיעבד, על בסיס קבוע, בונה מודעות, כך שבקרוב תתחילו לשים לב לדברים האלה בזמן אמת. "וכאן אתן יכולות לבחור אם להמשיך כרגיל או לשבור את המעגל של הדפוסים הבעייתיים. לעשות זאת בהנחיית מטפלת זה הכי טוב. אבל למי שאין גישה לטיפול, כדאי להתחיל לעבוד על זה עם יומן".