מכירה את המשפטים האלה? או שכבר הדחקת אותם מרוב יאוש? אז זהו. שבואו נחשוב רגע ביחד - נסתכל לאמת שלא בא לנו להכיר בה. מדברים הרבה על "הגשמה עצמית", "הגשמה נשית" ועוד כל מיני כאלה משפטים שגורמים לנו להרגיש ככה קטנות ופיציות הניצבות מול סירים ומחבתות וילדון צורח - בזמן שאני יכולה להיו אישה מפורסמת מול קהל עדת מעריצות (בחלומותי לפחות) אז ברגע הכנת חביתה, ברגע אל מול שטיפת הכלים, דמייני רגע את עצמך במקום שאת רוצה להיות, גדולה ומפורסמת. ואז?
תדעי שפסיכולוגיות אלופות יש הרבה, ואם את לא תהיי- אז יהיו אחרות במקומך, וכן גם עורכות דין, רבניות שמטיפות מוסר לוהט, מרצות, ועוד כהנה וכהנה..
אבל, לילדים שלך תהיה אמא- אחת. שום אחד לא יוכל להחליף אותה, אם היא לא תשקיע שם את כל כולה- לא יהיה מי שיהיה במקומה. מורות מרצות, פסיכולוגיות, בקושי יוכלו להשלים את החסר.
רק את!
את הפסיכולוגית הכי גדולה לילד שלך, בזמן שאת מספרת לו על- 'כיפה אדומה' ,את המרצה הנערצת שלו. בזמן שאת מחבקת את ילדתך- את מנחת ההורים הכי טובה שתהיה לה אי פעם, אף אחד לא ילמד אותה להעניק אהבה לילדים כמו שאת תעשי את זה. הבעיה היא (ואולי היא לא ממש בעיה) שהם לא תמיד מעריכים - לא באמת מוחאים כפיים.
והגענו לשלב התוצאות, התוצאות בסופו של דבר הם אלו שימחאו לך כפיים! כשהזעירה המתולתלת הצרחנית שעומדת מולך ביום אחד תפטפטי בטלפון שעות עם חברה- תדעי שאת נתת לה את הכלים להביע את עצמה. כשהילד שלך יעריך את אשתו העתידית - תדעי שאת נתת לו את הכלים לזה...
אז לכי נשמה, שימי את כל כולך, כל הקריירה שלך בבית. ולא , אני לא אומרת לא לעבוד ולהצליח אפילו. אבל תמיד, תמיד תזכרי מהי ההגשמה האמיתית. מהו המקום שאם את לא תעשי- אף אחד לא יעשה. ואם קשה לך לבצע את זה? ותכל'ס, זה לא ממש מתורגם למשכורת בסוף חודש..
מחר, כשהחמוד המיוזע שלך חוזר מביה"ס - תהיי שם - תחבשי את כובע 'התרפסטית' שלך, הכולל גם פסיכולוגית דגולה המקבלת 700 ש"ח לשעה. ורק אז תקשיבי לו. תיראי איך זה יהיה אחרת.
כשאת מבשלת לו חביתה, תדמייני את עצמך כקונדיטורית אלופה המוזמנת לבישול במלון ידוע בחו"ל. רק, אל תשכחי להזמין אותי אח"כ לאכול איתך את הארוחה, בטוחה שזה יהיה שווה. איך אומר רבי נחמן מברסלב: שובו, שובו אל האוצרות שלכם....
הם לידכם ממש.
]]>
