ומהנגיש והזול נקצין לכיוון המתכות והאבנים היקרות הללו, הקרואים בפי הכל תכשיטים. אחד הדברים שהופכים בחורה לאישה זה תכשיטים, אותם היא מקבלת באירוסין, ואין זה מנהג של הדורות האחרונים אנו יודעות כי אליעזר עבד אברהם בבואו להציע לרבקה את יעקב נשא עימו אף תכשיטים. מסתבר וזה נעוץ בעובדה שלרוב התכשיטים מיוצרים ממשאבי טבע יקרים, אין דבר יותר משמח מאשר לקבל פריט קטן יפיפה המראה על תשומת לב ונדיבות לב רבה.
לאחר שקפצו מקצה לקצה, ועסקנו בהענקת מתנות, כעת נעבור למשהו משותף, יציאות, לשבת על קפה בבוקר או בערב, או על ארוחה שלשם שינו לא אנחנו בישלנו, או סתם פיקניק בחוץ האפשרות לגוון לבחור ולחוות דברים חדשים ביחד, כי אחרי הכל אומנם מתנות הן נפלאות, ומראות על מחשבה אך בילוי משותף הוא הדרך בעצם להראות, מעבר להקדשת מחשבה, יש כאן הקדשת זמן, שבתור אנשים בוגרים אנו מעריכים זאת לפעמים יותר ממתנות קנויות.
ואם כבר דיברנו על דברים שלא נקנים בכסף- מילים תמיד, בכל מקום בכל זמן בתוספת למשהו, או רק מילים לבד, הן תמיד תקבלנה בברכה. יש משהו בהן במילים שווה שוב יותר ממתנות קנויות, והן מעניקות משמעות . אז נכון יצאנו לאכול, אבל לא האוכל או עצם הישיבה במקום שהוא לא מטבח שלנו הופך זאת למשהו אהוב, אם כי הזדמנות רגועה לדבר, על היום על הסובבים על המשפחה אך בעיקר עלינו, לחלוק חוויות בדיבור ולהשתמש בכלי הכי חזק שלנו- מילים, של הערכה של תודה של אהבה.
אם נסתכל נראה שכל המשותף לכל ארבעת הדברים הללו הוא הדבר החמישי- תשומת לב. כי לכולנו יש את הרגע הזה, שלא קיבלנו פרח או אבן יקרה, זה לא היה בחוץ וזה אפילו לא היה מילה, אם כי פעולה אפילו קטנטנה שהראתה על אכפתיות, על רצון טוב, על השתתפות בשמחה/ בצער. פעולה קטנה שמראה יותר מהכל- אני חושב עליך.
אם כך, ראינו שלא משנה כמה זה עלה, או כמה זמן זה היה, המרכיב החשוב הוא התשומות לב, אקט כלשהו שמראה על מחשבה על האחר, במקרה שלנו- מחשבה עלינו. וזה מה שגורם לנו באמת לשמוח..
]]>
