גם את חסויה?

אולי אנו מהנשים המחזיקות בביתן גמ"ח כזה או אחר המפורסם בדפי זהב העירוניים וזה גורר הרבה טלפונים ודפיקות בדלת, אולי אנו מהמתנדבות של עזר מציון הדורשות מהרכזת: אני מעוניינת לבשל ל'משפחה זקוקה' לפחות פעם בשבוע. אולי אנו מכבסות ומגהצות את מפות בית הכנסת ודואגות לתחלופה נקייה של המגבות. ואולי ואולי, אנחנו עדיין הנשים המובילות - את הבית שלנו!

| כיכר השבת |
לא, איננו נראות כלפי חוץ כרבניות. אולי, אף לא כנשות עסקים המנסות לשוות לעצמם מראה עדין וסולידי. כן, אע"פ שהננו נראות 'שונות לגמרי' אנו 'מוסרות נפש' עבור עקרונות תורניים כאלו ואחרים.

אולי אנו מהנשים המחזיקות בביתן גמ"ח כזה או אחר המפורסם בדפי זהב העירוניים וזה גורר הרבה טלפונים ודפיקות בדלת.. אולי אנו מהמתנדבות של עזר מציון הדורשות מהרכזת: אני מעוניינת לבשל ל'משפחה זקוקה' לפחות פעם בשבוע.. אולי אנו מכבסות ומגהצות את מפות בית הכנסת ודואגות לתחלופה נקייה של המגבות.

אולי אנו מאלו, השולחות את ילדיהן לישיבות קלאסיות ולא לישיבות כלאיים, אנו מלמדות אותם; הפרנסה, מלמעלה! אולי אנו מעשרות את המשכורת לטובת מוסד תורה או ארגון המטעים לעם יהדות, שפעיליו מטמיעים התקרבות. אולי אנו מאלו השולחות את בעליהן ללימודים בכולל, על אף ה'תלוש משכורת הנמוך'.

אולי.. ואולי...

לאהבה, אין תנאים.

אכן, את רגעי הספיגה – בחיי המשפחה - למצבים הקשים, המורכבים, והלא מכירים טובה, סופגת האישה, סופגת בגבורה. לאישה, יש יכולת נדירה, של 'כושר ספיגה'. אף אחד איננו מוחא לה כפיים על כך..

התורה מספרת לנו על מיתת מרים. בשונה מפטירת שני אחיה, בהם, הוזכר שהם מתו ב'מיתת נשיקה', אצלה, זה לא הוזכר בפירוש. זאת, מפני שמרים הייתה אישה ו"גנאי הדבר לאומרו'.

גדלות מרים השתוותה לגדולת אחיה בהרבה מישורים, זכות שלושתם יחד 'החזיקה' את חיי העם במדבר. למרות כל זאת, התורה לא הרבתה לספר על מעשיה.

'לנשים יש גדלות חובקת זרועות עולם – לא פחות מגדולי וצדיקי עולם, אבל על כך אף אחד אינו יודע'. דברי הרב פינקוס. 'אי אפשר לעמוד על מהותה וגלותה של האישה, כי היא פנימית ונסתרת'.

ברור שהיינו רוצות וחפצות לשמור את כל המצוות, אבל ישנן סוגיות שאנו קצת מדחיקות. בינתיים, איננו מוותרות על היופי של היהדות שהיא נגישה וזמינה. היא נגישה באהבה, ו'ללא תנאים..'. אז, גם אם איננו 'נראות כמו רבניות' הרבה מאתנו נושאות 'צידקות חסויה..'

לחסוך ולהתכווץ כדי לשפץ, כדאי?

כמעט לכל אחת, ישנן פינות חמות שבהן היא משקיעה ומוסרת נפש לכבוד יהדותה ובוראה. זו 'פינת אושר רוחני'. אנו חשות טפיחה כנה על השכם, ומבינות שהיא מגיעה מ'מקום מאד גבוה'. שום מאמץ לא נעלם ממנו. יתברך שמו.

כן, יש לנו את פינת האושר במטבח בגלל הקרמיקה החדשה והספוטים המגוונים את הגוון שלהם בברק מדליק. המימון לזה התאפשר בגלל הרבה 'שעות נוספות' בעבודה.

יש את פינת האושר בסלון המחודש עם הספות עור הבוהק בשחרחרות, שהגיעו בעקבות 'עבודה מהצד' שהוספנו. יש את פינת האושר באמבטיה שהתלבשה בקרמיקה חדשה והאסלה אף היא הישתדרגה ונתלתה על הקיר. זה התאפשר בעקבות 'ירידה ברמה' במישור של האוכל.

כל פינות האושר הן טובות, אך בואנה ונוסיף עוד ועוד מפינות האושר מהסוג שייחרט ברזומה שלנו לנצח נצחים, שנהנה מהם לעד ולעולמים.. כדאי. כדאי ומשתלם פעמיים..

]]>
תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית