מה הקשר בין הנפש לאוכל בפסח

פסח מגיע כרוך בהתחדשות. כמובן, כמו בכל פסח, עניין האוכל מעסיק את כולנו, והרבה. אך הפעם, מצאתי הזדמנות לדון בנושא האוכל מזווית שונה; אותה זווית שלעתים אנחנו רוצים להביט דרכה, אך לא ממש יודעים איך * ד"ר ענת גור מקשרת בין פסח מצה ואוכל, וגם מה שביניהם (משפחה)

| כיכר השבת |
אוכל ונפש, מה הקשר ביניהם, והאם יש קשר?

האם הארועים שאנו עוברים בחיים משפיעים על מה שאנו אוכלות? על כך, יצא לי לדבר עם ד״ר ענת גור, פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנשים ובטראומת בכל הקשור בפגיעה פיזית, המנהלת את מרכז חוכמת נשים. הדוקטור, הינה מחברת הספר החדש גוף-זר, שיצא לאחרונה ועושה רעש לא-קטן בנושא טראומות בילדות כמקור להפרעות אכילה. ובכלל טוענת ד״ר גור שברוב המקרים הפרעות נפשיות נגרמות עקב טראומת חיים ואינן גנטיות, כפי שהיום נוהגים לחשוב.

אך למעשה היום, נדון בעיקר בנושא של טראומת התעללות בילדות כמקור להפרעת אכילה. עקב כך שהגוף והנפש חווים טראומה הגוף מביע את המצוקה הנפשית. הפרעות אכילה הן גם דרך להתמודדות הטראומה, ואמצעי לבטא את הקושי להתמודד עם העובדה שהגוף שלנו חוה חוויה כל כך משפילה וטראומטית. אנו מתעלמים ממנו ומענישים אותו. ובדרך זו, צועקים דרך הגוף את כאב הנפש! ואת זה מחדדת ד״ר גור, ומעלה את הנושא על נס.

שכן היום הדעה הרווחת היא שרוב ההפרעות הן תוצר גנטי וחוסר איזון כימי במוח? מה שלא פעם מעלה תהיות. שכן לא מעט נשים ונערות במשך שנים מנהלות את חייהן באופן תקין, ופתאום ביום אחד, כאשר מצבן מתחיל להחמירהן מתחילות לאכול ללא הכרה או להרעיב את עצמן. כאשר אין הכרה במקורות הטראומטיים של הבעיות כאשר מצבה של האישה מחמיר, וכאשר היא נמצאת בידכאון או עם סימפטומים אחרים של הפרעות אכילה וכדומה מיד ממהרים לחשוב על טיפול תרופתי.

אם חוויה קשה היא זאת שגורמת לנו לאבד את שיווי המשקל; הרי שההגיון הבריא אומר שאותו סוג של חוויה רק באופן חיובי היא זאת שאמורה להחזיר את אותו איזון יקר שאבד. כך שעניין האוכל לא מסתכם בטעם, ובפעם הבאה שתראו נערה שמתחילה לאכול באופן קיצוני או אישה צעירה שאיבדה טעם באוכל, לא נמהר רק לעודד אותה לאכול, או במקרה ההפוך לשלוח אותה למכון כושר; אלא כחברה ששואפת להיות מתוקנת. עלינו ללמוד להתבונן ולחבק, להבין שהאוכל הוא לא הטעם העיקרי ולא סימן לווי לנפש. שטעם החיים שלה נפגם והסיבות יכולות להיות מגוונות.

בדיוק כפי שהדיאטה אינה העיקר, כך גם נטילת כדורים אינם העיקר. העיקר הוא הכבוד לאותם אנשים שידעו שכואב להם בנפש, הפיתרון לא יגיע מטעם זמני של ספל גלידה ענקי, ולא תחושת שיחרור נפשי בכך שנבחר להקיא את מה שאכלנו. גם הרעבה עצמית לא תטשטש או תעלים את מה שהגוף חווה. אך גם במקרים שנשים כן מחליטות להגיע לטיפול, הטיפול לא נגמר בלקיחת כדורים שישפיעו על הכימיה והחשמל במוח. זה תהליך חשוב אך לא העיקר.

איפה מתחולל השינוי האמיתי?

השינוי האמיתי היא בתפיסה, מפני שגם אלה שכן בחרו להיכנס לטיפול על ידי לקיחת כדורים זוכים לא פעם לזלזול של ״חולה נפש״. ובמקרים רבים לא זוכים לטיפול הולם, בו האנשים יכולים לשוחח. ד״ר גור מובילה מהפך בדיוק בנקודה הזו, היא טוענת ״שעיקר התקציב היום מופנה למחקר גנטי-ביולוגי. ושנכון להיום קיים עיוורון לא קטן במערכת בריאות הנפש, טראומות בילדות, כבסיס להפרעות נפשיות.

אכן לצערי הרב, לא צריך ללכת רחוק כדי להבין שקיים עיוורון, ואף זילזול בפגועי הנפש. שכן כל אחד שיביט כיצד נראים בתי החולים של פגועי נפש. ויראה את המרצפות השבורות ובמיטות המלוכלכות שרק מלמד על הזילזול. ככה לא מתרפאים! ככה לא בונים חברה! חברה חזקה ואכותית, היא חברה שיודעת לאסוף את הנופלים שבא ולאמץ אותם לחיה.

אין לי ספק שבזכות אנשים, כדוגמת ד״ר ענת גור, בעוד כמה שנים המצב יראה אחרת. אם נלמד להכיל את הסביבה, ואף את עצמנו. ויותר מכל, שבחג הזה שבו אנו מתעסקים בניקיונות, נזכה גם לנקות את נפשנו ולברור את החמץ. כך שגם הנפש וגם הגוף יזכו לגאולה וחרות אמיתית..

]]>
תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית