היום התברכנו בספרות חרדית עשירה, מכיון שאני גרה בניו יורק איני יודעת אם הספרות העכשוית שלנו לילדינו כבר הפיקה דמות חיובית של הורה חורג. כצעד ראשון הייתי מציעה לנטוש את המונח "חורג" ולקרוא לתופעה "הורה חדש" . המינוח מעורר יותר תקווה ומבטיח כניסה חלקה יותר.
קוראות וגם קוראים פנו בבקשה לתת עצות פתרונות והנחיות ,כי את הקשיים והבעיות אנחנו כבר מכירים מהמציאות בשטח. הודות לכל התובנות וההבנות שאספתי מנסיוני האישי, מכם הקוראים ומאנשי מקצוע. העצות מופנות לאבות ולאמהות שמתחתנים עם ילדים מנישואים קודמים.
הגישה לכל העניין
לבוא ממקום של רצון טוב והסתכלות חיובית, לדעת שלא די בכך שאתה מעוניין בה, שיש לכם כמיה אתה צריך לרצות גם את הילדים שלה. לדעת להבין ולהפנים שזו עסקת חבילה. כי גם אם תעניק לה אהבה, אם לא תפגין אהבה לילדיה לא יעזור לך בית דין. אם אתה לא סובל את הילדים שלה הקשר לא יעמד במבחן המציאות. עדיף לוותר מראש ולא להתחתן. זה לא אומר שאתה צריך "למות עליהם" ממבט ראשון אבל לא לסלוד או להרתע. ואם אתה לא מסוגל לאהוב אותם ממש, העבודה שלך הרבה יותר קשה כי אתה חייב להיות לפחות הוגן ונותן ובהמשך תתפתח חיבה הדדית.
כוונון מחדש
גם אם אתם כבר בתוך הענינים כמעט תמיד אפשר לעשות כיוונון מחדש ולשנות את הגישה. זה קשה יותר אבל אפשרי. לקחת נשימה עמוקה לפעמים אפילו פסק זמן ולהתחיל מחדש. כשנכנסים למבנה משפחתי חדש צריך המון פתיחות .לדעת לקבל את השונה והאחר.
וכך מספרת לי קוראת חביבה: כשחברתי שמעה שהתחתנתי עם גבר פלוס ילדה בת שלש היא הגיבה שבכלל לא היתה מתנגדת לקבל בחינם ילדה קטנה מתוקה בלונדינית עם עיניים כחולות. רציתי לצרוח! את באמת חושבת שהחיים הם תוכנית כבקשתך? ומה אם הילדה שקיבלתי ממש לא תואמת לציפיות שלך או שלי? מה אז? ומה אם היא דווקא ג'ינג'ית ומנומשת ומאז שהייתי בגן הילדים וילד ג'ינג'י אחד הפליא בי מכותיו אני, יש לי בעיה עם.... ואל תקומו עלי עכשיו, ממש אין לי משהו נגד צבע שיער מסוים, אבל כן יש לי נגד כינים ונזלת דביקה ונודניקיות ועוד כמה מעלות טובות שהיו לילדה החורגת שקיבלתי.
נדיר לקבל בנישואין שניים ילדים שלא הושפעו באופן קשה או קשה פחות מכל פרשת הגרושין או ההתיתמות. וצריך להכנס עם מודעות ובצורה מפוכחת למיתווה החדש, שכולל ילדים עם הפרעות. לנסות להתייחס לקשיים בקלילות ובהומור. לא להפוך כל נמלה לפיל ולא לראות צל הרים כהרים.
מוכנות נפשית
להיות הורה חורג זה לעצום עין אחת לאטום אוזן אחת ולסתום את הפה בדרך כלל. ובמילים אחרות להעלים עין מדברים שאין באפשרותנו לשנות, לטפל בדברים שאנחנו יכולים וחייבים לשנות ולא להפסיק להתפלל ולבקש מהקב"ה שיתן לנו את השכל להבחין ביניהם. מלבד הפתיחות והסובלנות לקבל את הילדים על שונותם ומנהגיהם, צריכה להיות מוכנות נפשית ופיזית להשקיע בטיפול, בחינוך ובהקנית סדרים חדשים. והכל צריך להיעשות באוירה חיובית לא בהכרזת מלחמות. מצד אחד את חייבת לעמוד על שלך אבל להשתדל לשדל בנעימות .
פעם סיפרה לי בת חורגת שתמיד הרגישה שונה ונבדלת מאחיותיה הבילוגיות, למרות שהאם התיחסה אליה נפלא ממש בכפפות של משי ודאגה שכולם ילכו מסביבה כמו על קליפות ביצים. היא היתה תמיד עצובה. יום אחד האם כבר לא יכלה להתאפק וצעקה עליה, מה יש לך כמה שאני מנסה שום דבר לא טוב לך מספיק... שניה אחרי הסצינה האם תפסה את עצמה שהגזימה ומרב תסכול על שהתפרצה בצעקות היא התחילה לבכות וחיבקה את הילדה. להפתעתה הבת החורגת זרחה מאושר ואמרה לאם: "עכשיו אני מרגישה טוב כי את צעקת עלי כמו שלפעמים את כועסת על הבנות שלך". משימה לא קלה, אך אפשרית..
]]>
