גם הילד מביא כאלו פתקים, אמנם בכמות פחותה בהרבה אבל בהחלט מידע חשוב אמור להגיע אלי דרך אותם ניירות קמוטים. גם הגדול מביא, מיני דפים רשמיים יותר ופחות, כי בגילו גם ילדים מנחיתים עלי כל מיני הוראות. הם מארגנים סיום ועלי להכין עוגה, הבן אמר שאני מומחית בתחום (מה?), או שהם מדפיסים עלון כיתתי ואני העורכת (טוב, זה היה צפוי), וכהנה וכהנה.
הבעיה היא שכל הדפים האלו מצטברים. אני אמורה לאסוף אותם מהתיקים ומהכיסים או מהספה, שם לפעמים הם זורקים אותם. לפענח מה שייך לאיזה מוסד חינוכי ולאיזו כיתה ולאיזה ילד, וגם לבצע את ההוראות. זה לא תמיד כל כך קל כמו שזה נשמע. יש לי שני ילדים שלומדים בשתי שלוחות של אותו מוסד והלוגו שלהם זהה. יש לי ילדה אחת יצירתית שנוהגת לגזור את הפתקים שלה ולהפוך אותם לחפצי אמנות. ואחת שמחזיקה בשלושה תיקי אוכל שונים ומחליפה ביניהם בקביעות, כך שהפתקים נוטים להתפזר ביניהם.
בחנוכה כאמור המצב הפך קשה. לכל ילד חופש בימים שונים והחפיפה חלקית בלבד, ואני אמורה לזכור מי מסיים מתי, ואיפה, ולמי יש מסיבה, מתי, למה, ומה להביא. תליתי את כל הפתקים החשובים על המקרר. באמת סידרתי יפה את כולם. וניסיתי להיות מסודרת ויעילה ולזכור מי צריך מה ומתי.
הפתקים הארורים האלו. לא החזיקו על המקרר יותר מיום אחד. ילדים בחופשה נמשכים למקרר, משיכה על טבעית כמעט. הם פותחים וסוגרים אותו וזורקים עליו כדור ולוקחים את המגנטים למטרות לא ברורות ותולים עליו יצירות משלהם, חשובות לאין ערוך מהפתקים האלו של אמא. אז הפתקים נפלו ומקום נפילתם לא נודע. נאלצתי להיתממה אבזיכרון המצוין שלי, כי אני גם קצת חרדתית ומשתדלת ללמוד תכנים כאלו בעל פה. מה שבטוח בטוח. אבל עדיין, לא קל לשלוט בלוז המורכב הזה.
אין לי פיתרון להציע, עולם כמנהגו נוהג ומוסדות החינוך ימשיכו לשלוח פתקים בנאיביות מעוררת חמלה ויצפו מההורים ש:
א. יקבלו אותם בפועל
ב. יזכרו מה היה כתוב שם
ג. יבצעו את הנדרש. וההורים ימשיכו לחיות בחרדה שמא נשכח איזה פתק ושמא ילד אחד קיבל בטעות את יום החופש של אחותו.
ככה זה...
לאחרונה עליתי על משהו. יש לי ילד אחד שהגיע לגיל בו הוא סבור שיש לו אחריות ויכולת ביצועית של מנהל. הוא בודק מה צריך להיעשות, בעיקר מה אחים שלו אמורים לעשות, ומוודא שהכל מבוצע כנדרש. הוא בולש אחרי מי שלא החזיר צלחות לכיור ולא צחצח שיניים, ילד אחראי הוא. זה גורם לו להפוך ללא כל כך פופולרי, אם כי יש לציין שאני לא דווקא נגד. לא תמיד. אז מצאתי פיתרון. הילד מונה להיות אחראי הפתקים של הבית. הוא צעיר ורענן ויש לו כאמור חוש אחריות מפותח. הוא בודק מי הביא איזה פתק ורושם בלוח כל מאורע משמעותי. בינתיים אנחנו מרוצים. בינתיים.
]]>
