ניקולס וולפינגר הסביר: כי יש סבירות גבוהה לשרוד את הנישואין עבור אלו הנישאים בשנות העשרה וה-20 לחייהם לעומת אלו המתחתנים בשנות השלושים המאוחרות ששם הסבירות לגרושין גבוהה יותר.
מוסיף וולפינגר ואומר: כי אין זה מעורר פליאה כלל וכי אלו הנישאים בשנות העשרה או העשרים, הסיבה לגרושין תהיה חוסר מוכנות או התאמה בין הדימיון למציאות. לעומתם אלו שנישאים מעל גיל שלושים, הם אלו שלא נישאו עד גיל מאוחר ומתאפיינים 'באפקט הסלקציה' לדבריו, לכאורה נראה שאלו הנישאים בגילאי שלושים ומעלה מצויידים טוב יותר במוכנות לחיים, אך לפי המחקר הסיכויים שלהם להתגרש גבוהים יותר בשל נתון זה המתאפיין לטענותו בכך שאנשים אלו אינם מוכנים לנישואים.
הוא נמק זאת בטענה כי הם דוחים את נישואיהם בגלל שאינם מצליחים למצא בן זוג שרוצה להתחתן איתם, וכאשר הם מוצאים את בן זוגם הם הופכים להיות בקבוצת סיכון, מהסיבה כי מאגר הבחירה של בני הזוג הפוטנציאלים מצומצם יותר בגילאים אלו והם נוטים להתפשר על מנת להקים בית ומשפחה, מה שמעלה את רמת הסיכון. לעומת אלו הנישאים בשנות העשרה וה- 20 מצמצמים את הסיכונים הללו.
הגיל הטוב ביותר להנשא הוא בשנות העשרים. אך אל ייאוש נתונים אלו הם על סמך ניתוח סטטיסטי בלבד, המסתמך על מגמות כלליות ואינו מכליל או משקף חוויות אישיות ספציפיות. לכן גם אם אתם בגילאי 30 ומעלה יש לכם סיכוי טוב להקים בית לתפארת, ולא לשכוח כוחה של תפילה גדול יותר מכל מחקר או סקר כזה או אחר.
]]>
