השאלות שיחשפו האם אתם אנשים נאמנים?

נאמנות כערך

חלפו עברו הימים ההם, ועולם העבודה השתנה באופן כה דרמטי שלא רק נאמנותו של העובד למקום העבודה אינה מוחלטת והוא בודאי אינו חושב עוד במושגים של "עד שהמוות יפריד בינינו", אלא גם נאמנותו של מקום העבודה לעובד עצמו השתנתה, וערך זה אינו נמצא במקום גבוה בסל הערכים של ארגונים מודרניים. על מנת לדייק, המציאות הכלכלית הגלובלית גם היא משפיעה על יציבות עולם העבודה, ולא פעם גלי הפיטורים ההמוניים שאנו חווים במשק אינם רק פרי של "חוסר נאמנות" אלא תוצאה של משברים כלכליים כבדים המקריסים חברות עסקיות.

אולם אם נוציא את הנושא הכלכלי מהמשוואה, מדוע נאמנות של עובד למקום עבודתו, ושל מקום העבודה לעובד אינה ערך עליון יותר? וכן, כשערך זה ירד, האם זה משפיע גם על ערך הנאמנות במקומות אחרים, כגון עולם הזוגיות והנישואין?

מהי נאמנות

נאמנות מוגדרת כ"מחוייבות שאינה מנוסחת בחוזים, ומבוססת על יושר והגינות אישית. היא נבחנת במרחבי עולמות העבודה, זוגיות, חברות ושותפות עסקית, אמונית או רעיונית".

נאמנות ויציבות תעסוקתית

סקר שפרסם מגזין 'The Marker' בשיתוף חברת BDi coface בשנת 2009, אך לפני 6 שנים, גילה כי שלושת המשתנים החשובים ביותר לעובד בבחירת מקום עבודה, בסדר יורד, הם יציבות תעסוקתית, תנאי שכר וחוסן החברה.

אולם מחקרים עדכניים יותר הן של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והן של מכונים פרטיים מראים כי למרות שיציבות תעסוקתית הינה עדיין בין אחד הקריטריונים הראשונים העומדים לפני עובד בעת קבלת החלטה לגבי מקום עבודה (יותר אצל גברים מאשר אצל נשים), ערך זה הינו במגמת ירידה לעומת ערכים אחרים כגון תנאי העסקה, קידום מקצועי, קרבה מקום העבודה לבית ועוד.

מגמה זו כלל אינה מפתיעה אם חושבים גם הפוך: עד כמה מקומות העבודה הורידו את ערך הנאמנות שלהם לעובדיהם למקום נמוך בסולם הערכים של הארגון לעומת רווח כספי, תחרותיות, העסקת עובדים זולים או צעירים ועוד?

בהמשך ישיר לכך נוצרו קונפליקטי נאמנות בין הארגון לבין העובד, ובין העובד לבין עצמו, ובפרט בזמנים בהם מול תובענות הארגון לתפוקה מקסימלית גם כשהעבודה זולגת הביתה באמצעות הטלפון והמחשב, עומד קונפליקט הנאמנות לבית ולמשפחה. ערכים אלו מחלחלים עמוק עמוק לנפש האדם וכאשר מושג הנאמנות יורד מעל סדר היום וערכים אחרים של רווחים כלכליים, או הצטיינות, או קידום או הטבות שונות שארגון מציע לעובדיו הנאמנים תופסים יותר ויותר מקום, לאן כל זה מוביל בעולם הזוגיות והמשפחה?.

מבלי שיש לי תשובה ברורה לדבר, אני מסוקרנת ותוהה כיצד הנפש האנושית השלמה, מארגנת בתוך עצמה את מושג הנאמנות מחדש, כאשר בעולם שמחוצה לה מושג זה הולך ומקבל אינטרפרטציות שונות מאלו שהכרנו.

כיצד אדם, שיוצא מיום עבודתו בארגון בו מדי יום ביומו עולות ויורדות שמועות על פיטורין או התפטרויות וחוסר יציבות תעסוקתית הוא הדבר הכי יציב בעולם התעסוקה, וחוזר לביתו, ובדרך רואה עוד ועוד שלטים הקורצים לו להפר נאמנות לחברה מסויימת ממנה צרך עד היום ולעבור לחברה אחרת, וחברות הצריכה השונות מפתות אותו בטלפונים אישים להפר נאמנותו ולעבור לחברה המתחרה בעובר חופן זוזים, וכעת הוא חוזר ונכנס לקודש הקודשים, אל עולם הזוגיות והמשפחה, ואמור להביא אליה את אחד הערכים החשובים ביותר אשר ישמרו או יעיבו על יציבותה.

ואני כמובן מדברת על הנאמנות כערך, ושואלת עצמי, איזה אומנות אותו בן אנוש צריך לרכוש ולפתח על מנת להאמין שנאמנות היא ערך שהוא צריך להתאמן עליו, על מנת לשמור על זוגיותו, והאם בעולם הבלתי יציב שמסביבו עדיין יציבות זוגית, בין השאר בזכות הנאמנות, היא עדיין ערך חשוב לו והוא יכול לחיות לפיו?

נאמנות האדם לעצמו

ואלך אפילו עוד צעד אחד קדימה, ואעיז לשאול היכן הנאמנות של האדם לעצמו בתוך העולם המשתנה במהירויות האור הבלתי אפשריות? האם האדם המודרני הבוגר, עדיין שואל את עצמו מי אני ומה אני בעולם הזה, ולמה אני בעצמי עדיין נאמן? הרי כל קואצ'ר מתחיל ישאל אותך תחילה, במה אתה מאמין? מה הן מטרותיך? לאן אתה רוצה להגיע? אבל התשובות, אוי התשובות, יהיו כל כך מבולבלות כי נאמנות משמעה קודם כל יציבות, וודאות, ידיעה של מה שהיה ומה שיהיה, הדדיות של תן וקח, ריצה למרחקים ארוכים ולאו דווקא סיפוקים קצרי טווח, מחוייבות לאדם, לזוגיותו, לארגון, לחברה ולאמונתו הדתית, שמאפשרת לאדם מידה בטוחה משהו של יציבות ורוגע ושלווה.

אולם כיום היא כבר אינה בהכרח ערך עליון? אז מהי הנאמנות שלי עצמי, ביני לביני, למי ולמה, כאשר העולם המערבי המודרני מתווה באופן כוללני דרך אחרת של דהירה מטורפת אחר הצלחה ומימוש עצמי או ארגוני, כשהאדם כבר מתחיל להבין שהנאמנות שלו היא קודם כל להיותו יצור בעולם גמיש ומשתנה האם הוא יכול לחזור לביתו מקדשו, ולהתייחס בקדושה ובאופן יומיומי למילים שאמר בעת שקידש את אשתו מתחת לחופה בעת מסירת הטבעת והוסיף: "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל" ומסר בידיה את כתובתה?

נאמנות בעולם הנישואין

בכתובה, אותה כאמור מוסר הבעל לאשתו בתהליך הקידושין, קיים הנוסח הבא: בוורסיות שונות על פי עדות ומנהגים שונים. "את היי לי לאשה כדת משה וישראל, ואני במאמר ובעזרת השם אעבוד ואכבד ואזון ואפרנס ואכלכל ואלביש אותך כמשפט בני ישראל העובדים ומכבדים וזנים ומפרנסים ומכלכלים ומלבישים ומקשטים את נשותיהם באמת ובאמונה...ולחיות חיי משפחה באהבה וחיבה ורעות כדרך על הארץ".

הבעל חותם על הכתובה היפה והמפוארת, ושני בני הזוג חוזרים לאחר מעמד הקידושין לחופה ולאחר יום בהרף עין יחזרו אל הבלי העולם הזה, אל קרקע המציאות השונה כל כך מהעולם ומהימים בהם ישבו חכמים וניסחו וחשבו על נוסח הכתובה, אותו "מסמך התחייבות" בין הבעל לאשתו, למה היא נחוצה, איזה ערכים חשוב שתייצג, ושטר הבטחון שהיא מהווה לכלה במידה והנאמנות הכתובה בה תופר, מסמך שגיבה במידה רבה את הפיכת מושג הנאמנות בין גבר ואשה שעד כה היו זרים זה לזה ומעתה הם זוג נשוי, למשהו מוחשי, חי וקיים, שבעדות שונות חילחל כל כך עמוק, שגם כשאחד מבני הזוג נפטר נשאר בן הזוג נאמן לו עד המוות ולא נישא בשנית.

נאמנות עכשיו

בעולם הנפש, אחד הדברים הבסיסים אותם האדם חסר בתרבות המודרנית הוא יציבות, בטחון, ודאות, רוגע ושלווה. נאמנות, ללא ספק, היא חלק מאותן המתנות שמאפשרות את הרוגע והבטחון הזה. המוח האנושי שלנו ושל אברהם ושרה אמנו כמעט ולא השתנה מאז ועד היום, אולם לו אותם אברהם ושרה ושאר אבותינו ואמותינו הקדושים והטהורים היו מגיעים במנהרת הזמן לעולמנו, לא ברור כיצד היו שורדים בו וככל כנראה היו חוטפים סחרחורת ואימה ממירוץ העכברים המטורף המתרחש סביבם, עולם של גירויים וויזואליים ואודיטוריים הנשקפים ומושמעים אליהם מכל עבר לקנות ולצרוך, לנסוע ולנוע, עולם של רעש והמולה, של גירויים וריגושים, עולם שבו ערכים כגון יציבות ועקביות ונאמנות שינו כבר מזמן את משמעותם.

במגילת איכה אותה נקרא בשבוע הקרוב, מובא מה שקורה לנו כשאין נאמנות: "בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מנחם מכל אוהביה כל רעיה בגדו בה היו לה לאויבים" (איכה א,ב). כי ההיפך מנאמנות, היא ללא ספק הבגידה. כמה כואב.

לכל אחד מאיתנו מגיע מדי פעם זמן רגוע, על מנת לחזור ולחשוב על אותם דברים שנדחקו ונשחקו וכמעט ונמחקו על ידי המודרנה.

• מה היא נאמנות בשבילי?
• למה ולמי אני נאמן, וכיצד זה בא לידי ביטוי בחיי?
• וכשאני נאמן לעצמי ולחיי מה זה נותן לי ולמה זה חשוב לי?
• וכשאני לא נאמן לעצמי, לאן זה לוקח אותי, ומה זה עושה לשאר החלקים בנפשי ובחיי?
• וכיצד אני מתמודד בעולם חיצוני שבו מקום העבודה שלי כבר לא בהכרח נאמן לי, אלא כל עוד יש לו כסף וכל עוד אני נותן לו את מלוא התפוקה, גם על חשבון שאר נאמנויות שחשובות לי בחיי? "נחפשה דרכינו ונחקור ונשובה עד יהוה'" (איכה ג, מ).
• האם ערך הנאמנות בעולם הזוגיות והמשפחה שלי עדיין חשוב לי?
• ומה אני עושה למען כך, וכיצד בן/בת הזוג שלי השותפים עמי לדרך מקיימים זאת?
• ומה עם הילדים?
• איך ערך זה עובר אליהם? למה ילדי יהיו נאמנים?
• האם לערכי המשפחה והדת, או שמא יסחפו בעולם הערכים הכללי שמסבבם שנאמנות כבר אינה בהכרח ערך עליון עבורו?
• כי לולא נאמנות, עם מה נשאר? "אני בוכיה עיני | עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב" (איכה א, טז).

נאמנות כפולה

נדמה, כי מכל הדברים שנאמרו לעיל, אנו נדרשים מדי יום לפעול מתוך עולם פנימי של נאמנות כפולה, ולעיתים משולשת ומרובעת לעצמנו, למשפחתנו, לעבודתו ואולי גם ליהדותנו או ישראליותנו. החיים לא נהיו פשוטים יותר לנפש האנושית, וכפלי נאמנויות אלו דורש מאיתנו אנרגיות רבות חשיבה והתנהלות. אולם דווקא מתוך הרהור ועיון במושג "נאמנות", ותשומת לב אליו, ייתכן וניתן יהיה להפחית בהרבה את כמות הקונפליקטים הפנימיים, את תחושת חוסר הסיפוק ושביעות הרצון שעמו אנו חיים באופן כללי ולחיות מתוך אמונה פנימית חזקה בדברים אליהם חשוב לי כל כך להיות נאמן.

סיכום

העולם המודרני דורש מרובנו נאמנות מוחלטת לעבודה, גם על חשבון נאמנות לזוגיות ולמשפחה, מבלי שהוא מבטיח לו נאמנות הדדית. מנגד, העולם החומרי סביבו תובע את נאמנותו למותגים של אותם חברות בהן הוא קונה וקנה בעבר, והעולם החברתי והפוליטי סביבנו משתנה במהירות הבזק וכמעט ולא מאפשר שימור נאמנות לדרך ואמונה וערכים של קבוצה חברתית או פוליטית מסויימת.

נדמה כי עד לפני לא הרבה שנים, "בעידן הישן" – נאמנות זוגית ומשפחתית עמדה בראש סולם העדיפויות גם כחלק מעולם הערכים הדתי שעמד מוצק ואיתן מול משבי רוחות "הקדמה,, גם על פני נאמנות עצמית, כאשר הנאמנות לא-ל היוותה מקור השראה לנאמנות בין אדם לחברו. באופן פלאי גם עולם העבודה היה נאמן יותר לעובד והעובד כלפי מקום עבודתו. זו אחת הסיבות מדוע אנשים נשארו במקומות עבודתם שנים רבות וגם מושג הגירושין לא הגיע למימדים בהם הוא נמצא כיום. כיום, נדרשת מאיתנו ממש עבודת אמנות על מנת להחזיר לעצמנו את האמון שהדבר אפשרי, ומציאת המינון הנכון על מנת להגיע לאיזון בין הנאמנות לעצמנו, לבני זוגנו, לאמונה הדתית שבנפשנו, לעבודתנו, ולקהילה אשר סביבנו.

מה יפה יותר מלסיים בלשון תקווה, ולנו הנשים הרי יש כל כך הרבה מקום בחינוך הילדים ובשמירת הבית היהודי וערכיו: "קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני אדני". קדמה ונאורות כן, אך לא בכל מחיר וערך; "השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" (איכה ה' כג). ושיהיה לנו חודש מנחם-אב לבשורות טובות, אהבת הבורא, אמונה ונאמנות לעצמנו ולביתנו.

תרי וינברג MA יעוץ פסיכולוגי אישי, זוגי ומשפחתי דוקטורנטית בבר אילן