עבדים היינו: חוויות מהניקיונות לפסח

"ברור. מיד אחרי ט"ו בשבט אני מתחילה", היא עונה ביובש.

כן. כזו היא אחותי הגדולה. פדנטית ומתוקתקת להדהים. אם נחשב את הלו"ז עד לחג החירות שהוא יותר נכון חג השיעבוד לנשים - אז מט"ו בשבט לט"ו באדר שזה פורים, יש חודש ומפורים ועד ט"ו בניסן זה חודשיים לפני פסח. בדיוק.

כמו שנאמר מט"ו ועד ט"ו טפו טפו. "מתי אני אספיק?" שואלת אחותי ובלילה אני לא עוצמת עין. אני עוברת בראש על כל הפינות החשוכות שיש לנקות ולסדר לקרצף ולהבריק, וכמה בדיוק מנות אצטרך להכין ובמוח שלי הבית כבר כשר לפסח...פסח ראשי תיבות פינוי סדר חדש.

קודם מפנים הכל מסדרים ואז מכניסים את החדש. אני מהרהרת שוב בכל חומרי הניקוי שאקנה והבעל מתהפך לצד השני. אני מאתרת כבר את המנקה המושלמת שתצחצח את התנור תבריק את המיקרו, ומי יקח לי את האוטו לניקיון יסודי. הבעל נוחר. אני לא חושבת שזה מעסיק אותו. בוקר אחרי כשכל הלילה דמיינתי את אליהו הנביא בפתח אני קופצת ומותחת שרירים בסטודיו השכונתי.

"אני כבר סיימתי את כל החדרים", אומרת מתעמלת אחת. אופס, השריר שלי מתכווץ. "אני כבר סיימתי את כל הארונות של המטבח", צוהלת המאמנת לספורט ושתיהן יחד זורות לי מלח כשר לפסח על הכתפיים. אני ממהרת הביתה לשתות קפה ובעיקר להרהר בעבודה הרבה שיש לי.

אני מנסה לשחזר מאיפה מגיע כל הלחץ הזה. משחזור רציני שעשיתי באילן היוחסין הגעתי עד למצרים. כן כן הם אשמים ככתוב וילחצו המצרים את בני ישראל. מה שנקרא עשו את זה אחת ולתמיד. מאז היציאה הגדולה משם כל שנה ושנה דורות שלמים של נשים נלחצות לשמע שלוש אותיות רגילות לגמרי.

פה סמך וחית פה כי אסור לומר את המילה בפה מלא על מנת שלא להלחיץ את הרבים. סמך זה שיהיה שעבוד ועבדות רק לסמך מם ימח שמו וחית זה חטא נורא להזכיר את פסח.

אז אחרי שחגגנו לעצים ושמחנו בפורים כעת הגיע זמן התשלומים. השאלה שעומדת כרגע באוויר הלא כל כך נקי בינתיים, הינה האם להילחץ מהלחץ עצמו או לחלץ מעצמנו ישוב הדעת ושקט נפשי כדי להצליח להגיע בשמחה ובצהלה אמיתית לפסח כשר ושמח.