לא נעים מאד: אנמיה!

תאי הדם האדומים אחראים על הובלת החמצן מהריאות אל רקמות הגוף השונות, שחרורו שם והחזרת פחמן דו חמצני מהן - בחזרה אל הריאות. ההמוגלובין המצוי בהם משמש כ'משאית ההובלה' בפועל. בעיה בתפקוד 'חברת ההובלה' או 'מחסור במשאיות' יפגעו בתפקוד מערכות הגוף שלא קיבלו את אספקת הדם הנדרשת.

למה אנמים?

אנמיה נגרמת מחוסר איזון בדם, כאשר הגוף מאבד כמות גדולה יותר של כדוריות דם אדומות מכפי שהוא מייצר. ניתן לחלק את מחלות האנמיה ל- 2 סוגים עיקריים: אנמיה הנגרמת כתוצאה מייצור מופחת/לקוי של המוגלובין או כדוריות דם אדומות. אנמיה הנגרמת מאובדן דם או מהרס של כדוריות דם אדומות.

הגורמים:

1.מחסור בחומרי יסוד חיוניים בגוף מהם מיוצרות כדוריות הדם האדומות כגון: ברזל, חומצה פולית ווויטמין B12. מחסור בברזל נפוץ אצל תינוקות ואצל נשים בגיל הפוריות. מחסור בחומצה פולית נפוץ בקרב צורכי אלכוהול ובקרב אנשים שצורכים פירות וירקות במידה מועטה. מחסור בוויטמין B12 שכיח בקרב צמחונים וטבעונים ובקרב קשישים.

2. איבוד דם גלוי כתוצאה מניתוח, תרומת דם או פציעה, ואיבוד דם סמוי ממערכת העיכול או לתוך הרקמות הרכות. (דימומים גלויים וסמויים גורמים בד"כ גם למחסור בברזל).

3. מחלות דלקתיות רבות גורמות לאנמיה - עקב ייצור מופחת של כדוריות דם אדומות, תוחלת חיים קצרה שלהם או מחסור בברזל שכאמור משמש ליצירתם.

4. שפעת ושאר מחלות ויראליות חולפות עלולות לגרום לאנמיה.

5. תפקוד לקוי של בלוטת התריס.

6. אי-ספיקת כליות מתקדמת הפוגעת ביצירת ההורמון אריתרופויטין.

7. תרופות שונות הפוגעות בייצור של תאי דם אדומים - כגון: תרופות כימותרפיות שפוגעות במח העצם.

8. מחלות שונות של מח העצם.

9. "אנמיה המוליטית"- הינה מחלה אוטואימונית הגורמת למנגנון 'חיסון עצמי' מוגבר של הגוף, הבא לידי ביטוי בפעולה בו הוא תוקף תאים ורקמות של עצמו כי הוא חושב שהם 'פולשים זרים'. במקרה של "אנמיה המוליטית" - הגוף תוקף 'בטעות' כדוריות דם אדומות ומשמיד אותן.

10. הריון גורם שכיח להתפתחות אנמיה, כאשר באופן רגיל הוא מהווה גורם סיכון לירידה מועטת ברמת ההמוגלובין, אך במקרים חריגים הוא גורם לירידה משמעותית.

11. מחלות תורשתיות שונות (כגון: אנמיה חרמשית, תלסמיה ומחסור באנזים G6PD) עלולות לגרום לאנמיה, כשהן גורמות להיווצרות של המוגלובין לא תקין ועקב כך להיווצרות כדוריות דם אדומות לא תקינות. במקרה של מחסור באנזים G6PD הכדוריות תקינות, אך אורך חייהן קצר מהרגיל.

מהם התסמינים?

הסימנים העיקריים לאנמיה הם: חיוורון, חולשה, עייפות מוגברת, כאבי ראש, עצבנות, סחרחורות, בחילה, דפיקות לב מואצות וקוצר נשימה במהלך פעולה מאומצת. אנמיה עלולה לגרום גם לנשירת שיער, הופעת פצעונים באזור הפה ולציפורניים שבירות.

אנמיה קיצונית גורמת לתופעה המכונה "פיקה" המעורר דחף פנימי לאכילת סיד וחול. בנוסף, מצבם של הסובלים ממחלות לב וריאה עלול להחמיר באופן ניכר כתוצאה מאנמיה.

איך תגלי?

אבחון האנמיה וההבדלה בין סוגיה מתבצע באמצעות בדיקות דם שונות:

בדיקת HTB - המודדת את רמת ההמוגלובין בדם.

בדיקת HCT - המודדת את חלק היחסי של הכדוריות האדומות בדם.

בדיקת RCB הבודקת את מספר כדוריות הדם האדומות בנפח הדם.

בדיקת MVC - הבוחנת את גודלן הממוצע של כדוריות הדם האדומות (שיכול להיות קטן מאד או גדול מאד, תלוי בסוג האנמיה).

בדיקת RET - המודדת את מספר תאי הדם מסוג רטיקולוציטים.

בנוסף, בהערכה של אנמיה הנובעת ממחסור בברזל יש לקחת דגימת דם, ולבדוק ריכוז של חומרים שונים כגון: רמת ברזל, רמת חלבון הפריטין (טווח הנורמה בגברים: 20-250, בנשים- 10-120) ורמת חלבון הטרנספרין הנושא את הברזל בדם. (טוח הנורמה: 200-400 מיליגרם לדציליטר).

כאשר הסיבה לאנמיה אינה ברורה, יש לפנות להמטולוג שעשוי לבקש לבדוק דגימת דם במיקרוסקופ, או לעשות בדיקת מוח עצם.

דרכי טיפול:

הטיפול במחלת האנמיה הוא בהתאם לגורם: באנמיה הנגרמת מחוסר ברזל - החולה יטופל במנות מוגברות של ברזל. אם מדובר בחוסר בוויטמין B12 וחוסר בחומצה פולית הטיפול יהיה באמצעות מתן הוויטמינים. במקרי דימום, יש לעצור את הדימום. במקרים שלא ניתן לתקן את הגורם למחלה או במקרי אנמיה חמורים יינתן עירוי דם. לפעמים יצטרך החולה לעבור השתלת מח עצם לצורך ריפוי המחלה.

לרוב הטיפול הוא פשוט למדי ומעלים במהירות את התסמינים המציקים של האנמיה. לכן מומלץ להיות ערים לסימנים שלה ולדעת לזהות אותה בעת הצורך, וכך לשפר את איכות החיים.

תהיו בריאים!