דיכאון מהווה כיום גורם מוביל באי תפקוד של אנשים על פני זמן ולמעשה מהווה כיום הגורם הרביעי בחשיבותו בעולם הרפואה בגרימת אי תפקוד, והשני בחשיבותו בגילאים הצעירים של 15-44 שנים. כ-16 אחוזים מהאוכלוסיה הבוגרת סובלת מדיכאון לפחות פעם אחת לאורך החיים.
ארגון הבריאות העולמי מעריך שעד שנת 2020 הוא יהפוך לגורם השני בחומרתו בכלל האוכלוסייה אחרי מחלות הלב, ועד 2030 למחלה החמורה ביותר לאנושות. דיכאון היא מחלה כוללת שמערבת את הגוף, הנפש והמחשבות. היא משפיעה על הדרך בה הפרט אוכל וישן, מרגיש כלפי עצמו ותופס את האחרים. זו אינה עצבות זמנית או מצב חולף. אנשים הסובלים מדיכאון אינם מסוגלים "לאסוף את עצמם" ולהשתקם. ללא טיפול הולם עלולים הסימפטומים להימשך שבועות, חודשים ואף שנים. טיפול מתאים יכול לעזור ליותר מ-80% מהדיכאוניים. כדאי לזכור שלא כל אדם דיכאוני או מאני חווה את כל הסימפטומים וחומרתם משתנה מאדם לאדם.
התחושה שמגיע לנו הכל, עוברת אל ילדנו שחשים כי הם בלתי ניתנים לשלילה, וכאשר הם ניתקלים ב'לא' הם צונחים הישר לזרועותיו של הדכאון, אמנם זה תלוי באופי, סביבה ועוד כל מיני נתונים. אך חוסר מימוש הציפיות שנתקל בסירוב, שובר אותם מהר. במידה והם אינם מספיק חזקים נפשית, בעלי ביטחון וערך עצמי, ואמדן החיים שלהם אינו מאוזן, ההתקלות בסירוב יכול להיות קטלנית עבורם.
דיכאון בקרב ילדים קיים, וניתן לזהות ולטפל בו בהקדם האפשרי, האחריות מוטלת עלינו כהורים, אם אתם מזהים סימפטומים כגון: ריחוק ,הסתגרות, חוסר קבלה של האחר, חוסר חשק, אכילה מופרזת או לחלופין חוסר תיאבון. כדאי שנברר איתו מה עובר עלעו, לדובבו כדי שישתף אותנו, התערבות ומודעות לחייו של הילד חשובה ובעיקר בגיל ההתבגרות יכולה להיות לפעמים מצילת חיים. במידה וניתקלתם בתופעה חריגה עשו טובה לעצמכם תפנו לאנשי מקצוע, בעיות קטנות יכולות להיות גדולות מאד בעתיד...
]]>
