עם קצת כוונה הכל ייראה אחרת.. נשים, שמנה לב גם קצת..אל הנשמה.
כדי להבין קצת מעבר לכל העיסוקים מה משמעות המילים " לשם מצווה" הינה דרכו המופלאה של הגאון מווילנא להמחיש לנו מהי מהות 'הלשם', ומהי 'שמחת' המצווה...
***
כיום אנחנו חיים בארץ ים תיכונית, שהאקלים בה מאפשר גידול אתרוגים. לפני כמאתיים וחמישים שנה, בתקופת הגאון מוילנא, קיבלו יהודים שגרים באירופה אתרוגים מאיטליה, שהיא הארץ הים תיכונית הקרובה אליהם ביותר.
באותה שנה עליה אנחנו מספרים, התחוללה בצורת חמורה באיטליה, שליחה הקהילה יצאו לאיטליה כמידי שנה, ביודעם, שהשליחות לא תהיה קלה.
אך הם לא שיערו עד כ מ ה היא לא תהיה קלה. הם חזרו ובפיהם בשורה קשה. "מטעי האתרוגים נפגעו קשה מן הבצורת, ואם כבר צמחו פה ושם אתרוגים, הם היו פגומים ולא כשרים לברכה!" העיר וילנא נבוכה. מה שציער אותם ביותר היה, שלגאון מוילנא לא יהיה אתרוג. הנשמע כדבר הזה?
אסיפת חירום נערכה בבית ראש הקהל ובסופה הוחלט: שולחים שליח מיוחד שיחפש בכל מקום ברחבי היבשת, עד שימצא אתרוג כשר עבור הגאון מוילנא. השליח יצא בלב מלא תפילה. נסע השליח ממקום למקום, מקהילה לקהילה, חקר ובדק.
באחד הערבים, אחרי עוד יום מייאש ומאכזב, הוא נכנס לפונדק מרוחק מאד, לנוח. הפונדקאי קיבל אותו בחיוך ענק. מצב רוחו היה טוב ולמעלה מכך. "מה אתה כל כך שמח, רבי יהודי?" תהה השליח, שרוחו הייתה עכורה עליו מאד. "אני לא רק שמח. אני מאושר! אני מוכרח להראות לך את הסיבה לכך!" הוציא הפונדקאי מהמגירה בחיל ובסלידה--- אתרוג! ריחני. עטוף בפישתן. "הראה לי!" ביקש השליח בלהיטות.
בזהירות ובעדינות גדולה, הסיר הפונדקאי את עטיפתו של האתרוג. הוא החזיק בידו אתרוג יפהפה ומהודר. "תראה איזה גידול! ראה את הפיטם! מהודר שבמהודר! מה אתה אומר?" "באמת אתרוג מהודר! מעולם לא ראיתי הידור שכזה!" נפעם השליח עד עומק נשמתו.
"שמע, יש לי הצעה בשבילך!" אמר, "אביא לך כל סכום שתדרוש תמורת האתרוג שלך"
דממה נפלה לרגע, ואז, אמר הפונדקאי בהחלטיות: "אין מה לדבר. את האתרוג הזה, אינני מוכר" "תשיג אחר", ניסה הפונדקאי, "לא עבורי אני משתוקק לקנות את האתרוג, אלא עבור הגאון מוילנא!!! חשוב על כך, אם לא תסכים למכור לי, לגאון מוילנא לא יהיה השנה אתרוג".
"זה באמת נורא ואיום", הסכים הפונדקאי, "אבל המחיר שאני דורש, לא יהיה זול, לגמרי לא" "אל דאגה", צהל השליח, "אשלם לך כל סכום שתדרוש ובשמחה". "כסף אינני רוצה. בשביל כסף, אינני מוכר מצוות...אני רוצה משהו אחר...אני רוצה את שכרה של המצווה שיקיים הגאון מוילנא!"
השליח החויר. כיצד יוכל להבטיח דבר שכזה? "תבין". הסביר הפונדקאי. "אני יושב כאן מבודד ומרוחק מהקהילה. מצפה שתבוא לידי מצווה ואקיימנה. בדרך לא דרך השגתי את האתרוג הזה. לא קל לי לוותר על זה". "בסדר", אמר השליח בלב כבד, לקח מידיו את האתרוג היקר מזהב וחזר לוילנא.
הוא אילץ את עצמו להיכנס לחדרו של הגאון, ובגמגום ופנים סמוקות מבושה, סיפר לו את השתלשלות העניינים. אבל הוא נדהם משום שפניו של הגאון הוצפו פתע באור יקרות "כמה נפלא" אמר בשמחה. "כך אזכה סוף סוף לקיין מצווה לשמה, בלי שאקבל עליה שכר, תבורך מן השמיים שעזרת לי להגיע לכך"
ובאותו חג, בירך הגאון מוילנא בשמחה על האתרוג המהודר. שמחה שכולה לשם שמים.
]]>
