כתוב במשנה במסכת תענית ש"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים". מדוע יום הכיפורים? מכיוון שהיום הזה מסמל יום של מחילה לעם ישראל, ביום זה כשהלבנה במילואה היא מסמלת שלמות והנהגה אלוקית של שלום. ואכן כל המאורעות ההיסטוריים ביום הזה ציינו אחדות ואהבה, התבטלה הגזירה הקשה על מותם של בני ישראל במדבר.
ביום הזה הותרו להתחתן זה עם זה, ביום זה הותר לשבט בנימין שהוחרם, לבא בקהל ה' ולהתחתן שוב עם שבטים אחרים. ביום זה ביטל יהושוע הנביא את העבודה זרה שהציב ירובעם בדרכים, כדי למנוע מעולי רגל לעלות אל בית המקדש בירושלים. ביום זה גם הובאו המתים של 'ביתר' לקבורה.
גם היום מתעוררת ההשפעה של הקדוש ברוך הוא, המשפיע אהבה עצומה משמיים ולכן כפי שביום הכיפורים אין המקום מכפר על עבירות של בין אדם לחברו, כך על אדם למחול ולסלוח ואף לבקש מחילה וסליחה אם צריך, כדי שיזכה להכיל את האור הגדול ביום הזה, שכן האהבה שוכנת במקום של שלום ואחדות.
ט"ו באב הוא יום המסוגל לנקודת מפנה והתחלה חדשה, תחליטי שאת מתחדשת ומחדשת את הקשרים הרגשיים שלך עם עצמך, בעלך, קרוביך וילדיך, זה יום של התאחדות מחודשת עם בורא עולם. המילה אהבה היא בגמטריה 13 וזו גם הגימטרייה של המילה 'אחד' וברור שיש בינהם קשר פנימי, שמהותה של אהבה היא הדביקות והאחדות האופטימלית-ביחסי הרגש שבין אדם לחבירו ובין האדם לעצמו. ואהבת לרעך כמוך, כמו שאת רוצה להיטיב עם עצמך כך תשפיעי טוב לזולתך.
יש סיפור נפלא על הרב לווין זצ"ל שכאשר כאבה לאשתו הרגל הוא לקח אותה לרופא. ואמר לו דוקטור כואבת לנו הרגל"... וזה ממחיש את היכולת הרגשית של האדם לחוש את זולתו ולהפוך שני אנשים לאחד. קשר כזה נרקם רק על ידי השפעה הדדית שמעידה על ביטול ה"אני הפרטי"-ביטול האגו. כשזוג מחליט להינשא עליו לשים כנגד עיניו את המטרה העיקרית שהיא אחדות, ואז הקשר ביניהם יצמיח את ה א ה ב ה. לא אהבה אנוכית התלויה בדבר, אלא אהבה אמיתית וניצחית.
האהבה הגדולה שאותה צריך לטפח-היא אהבתנו לבורא עולם "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". "ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום". חיי אהבה נכונים נוצרים כאשר את מנקה את ליבך מאהבות נפולות, ריקניות, חיצוניות וממלא את ליבך בעיקר.
בט"ו באב חלה נקודת מפנה שמגיעה מתוך מסלול רוחני מדויק, אחרי תקופה של ירידה וצמצום מגיעה הארה והרחבת הדעת. ואור פני מלך עלינו זורח. ניתן ללמוד מתוך המסלול הזה על הנהגת השם כלפינו, את מבינה שאבא שבשמיים תמיד אוהב, וגם אם יש ימים של דין, של תחושת ריחוק והסתר כמו בחודש תמוז ועד תשעה באב, הרי שזה זמני, והכול יכול להתהפך לטובה. אנו מבינים שגם בתוך הגלות הנה מתגלה שעת רצון משמים, ההנהגה של השם מתהפכת מדין לרחמים בט"ו באב וניתן לחוש את אהבת השם וקירבתו.
גם אם נפלת לאן שנפלת, ביום הזה תקומי-אל תוותרי, אם את רוצה זוגיות טובה ואהבה אמיתית תבקשי גם על אהבת השם, כי הזוגיות האמיתית מושתתת על ההבנה שהוא צריך לשכון בביתך, בלבך. ולכן ראוי לנצל את היום הזה לתפילה כנה בפשטות. "ריבונו של עולם, תן לי לאהוב אותך, תלמד אותי להתבונן, להרגיש, להכניס אותך אל ליבי " אחרי המעשים נמשכים הלבבות, תשקיעי בכך ככל שתוכלי ובעזרת השם מאת תצליחי לחדש את האהבה האמיתית, אהבת הרוממות.
כתחדשי את האהבה והקשר הרגשי עם בוראך "בבית אלוקים נהלך ברגש" הרי שתחיי חיי מתיקות עטופים באחדות ואהבה..ט"ו באב שמח לך.
]]>
