ייתכן ואמרנו משהו רק כדי לעצבן או לפגוע או מתוך מגננה. אבל כדרכן של מילים הן נחרתות בלב ובנשמה, וגם אחרי זמן רב קשה לנעלב לשכוח אותן.
יש כאלה שבשעת מריבה הולכים עד הקצה, וזורקים את המילה "גט" בתוך משפט כחלק ממאבקי הכוח.
למשל: "אז אם אתה חושב עלי כך בוא נתגרש". השומע וגם האומר שניהם בהלם, כיוון שזה עתה הונחה פצצה מתקתקת לפתחם.
ברוב הגדול של המקרים האומר אינו מתכוון לכך ומתחרט על הדברים, אבל זה כבר נאמר ומרגע זה הכללים השתנו ללא היכר.
מיד מתחיל דפוס המאפשר שימוש ברעיון הגירושין ככלי למתקפה או להפחדת בן הזוג. ראשית כמו כל כלי בחיים יש להיזהר ולשמור שלא להשתמש בו יתר על המידה, זהו גורם המביא לחוסר אמון בין הצדדים ולזילות רעיון הנישואין כולו.
מנגד גם אם הצד השני השתמש במילה "גירושין" זה לא אומר שהוא מחר הולך לרבנות, לפעמים זו התנהגות כשל ילד קטן האומר בשעת כעסו : "שוברים את הכלים ולא משחקים" ואין לייחס לה חשיבות רבה מדי.
לפעמים כדאי לבדוק ולחטט בהיסטוריה המשפחתית של בן הזוג המאיים בגירושין בשעת כעס. ולוודא כי גם אצל הוריו נעשה שימוש בשפה קשה במריבות, והוא פשוט ממשיך את אותו דפוס התנהגות . בכל מקרה גם כאן הכלל "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" פועל נהדר.
]]>
