מוזר, הא? זה קודם כל מוזר. עוד לפני הקוועץ' בלב היהודי, מעל לגזענות (הלגיטימית!) ומעבר לכל איסור הלכתי. השידוך הזה מרגיש לכולנו, נאורים וליברליים ככל שנהיה, כמו עצם שבלענו בטעות והותירה שריטה מעיקה במורד בית הבליעה.
כמו מחאת הקוטג', גם הסיפור הזה היה יכול להיות מקרה שחולף בשריקה ליד האוזן האנינה שלנו ותו לא. אלא שמישהו, באמת לא משנה מי, החליט לעשות מזה רעש. והוא קיבל את מבוקשו: כבר אי אפשר להתעלם מ"חתונת ההתבוללות", ולכל אחד יש מה לומר. ביקורת, בדיחה, בעד, נגד, נגד המתנגדים ונגד נגד נגד מי שמעז להיות בעד.
ביום שישי רחשה קבוצת הוואטסאפ הנשית שלי בעקבות הסיפור.
"בנות," כתבה חברה אחת "מורל עומדת להתחתן עם מחמוד ביום ראשון. אני חושבת שכולנו צריכות להתאחד ולעשות משהו כדי למנוע את זה. יש לכן רעיונות?"
לא הספקתי לסיים לגחך ביני לבין עצמי וכבר מישהי נוספת שיתפה: "אצלינו בקהילה חילקנו את ספר התהילים. אולי ה' יפתח את לבה".
עוד רעיון 'אפקטיבי' במיוחד עלה: "צריך לבקש מהבעלים שבזמן פתיחת ארון הקודש יזכירו את שמה ושם אמה, שתחזור לחיק עמה".
התקשיתי להבין. זו טיפשות? זו תמימות? ואם כך, מה בדיוק חושב לעצמו בנצי גופשטיין עם ההפגנה שהוא מארגן מול אולם האירועים של הזוג?
פעולה כזו, בדיוק כמו מלמול פרקי תהילים, היא מיותרת עד גיחוך. ובעיניי זה בעיקר ניסיון להשתיק איכשהוא את המצפון היהודי שלנו, שלא ישמע את זעקות ה"מעט מדי, מאוחר מדי!" של המציאות.
למה התעוררתם עכשיו? מה דווקא בסיפור של מורל גורם לכם להזדעק? איפה הייתם עד עכשיו? עשרות יהודים ויהודיות מקיימים חיי נישואין בארץ עם גויים.
ארגון "יד לאחים" עוסק כבר שנים על גבי שנים בהצלת בחורות יהודיות מידיהם של גברים ערביים.
בעיניי, עיניים של אישה חרדית ממוצעת ומטה, הבחירה של מורל בבחיר לב כמו מחמוד, שווה לכל בחורה אחרת שבוחרת להתחתן עם הגבר הלא נכון.
מארגני ההפגנות והמפגנים צריכים להבין שהם לא מועילים בכלום במעשים הפומביים שלהם. ובתור כזו שהייתה ילדה עד לא מזמן, אני יכולה להבטיח להם שזה אך מעורר את תחושות הדווקא.
לא. החתונה של מורל עם מחמוד אינה האסון הלאומי שלנו. מניעת החתונה הבודדת הזו לא תציל את הבנות שלנו מהתבוללות. ההפגנה צריכה להיות נגד עצמינו: איך הגענו למצב הזה? מה אנחנו יכולים לעשות בבתים שלנו, בסביבה הקרובה כדי לא לאבד עוד ילדים יהודיים לעם אחר.
קשה לנו להבין איך בחורה נורמטיבית יכולה להתאהב ולרצות להקים את עתידה עם ערבי, אבל לי דווקא קל להבין שאת רחבי הלב אי אפשר להבין. ואיתו, עם הלב, במיוחד כשהוא פועם בחוזקה, לא נלחמים עם כוח ולא עם סיסמאות. את צרכיו של הלב יכולים לנצח רק רגשות של לב חזק יותר.
גם ההצטדקות השקרית כבייכול ואין בהנגדות האקטיבית לנישואין האלה גזענות, עושה יותר נזק בחוסר הכנות הזו מאשר איזשהוא סיכוי לתועלת. כן, מותר לנו לומר שהסיפור מחריד את שלוותינו דווקא בגלל במדובר בנישואי תערובת עם ערבי מוסלמי ולא גוי "פשוט" ונייטרלי יותר.
יש לנו מספיק סטטיסטיקות ומקרי זוועה להתבסס עליהם, כדי לחשוש למה שעלול לקרות למורל בחיק משפחה ערבית. במיוחד על רקע המצב הבטחוני הרעוע מותר לנו להזדעזע מכך שבחורה ישראלית בוחרת להתאסלם. אולי אם נדבר בכנות אמיתית יותר נצליח להכנס ללב של מישהו.
ועל זה היא המלחמה העיקרית שלנו. על הלב. הלב היהודי.
קל לנבא שגורלה של מורל יהיה עגום בדומה לכל כך הרבה בנות יהודיות שהתחתנו עם ערבים. ואולי לא. יש כנראה גם אחוזי סיכוי כאלה.
אני עצובה וכואבת את בחירתה של מורל, ומחייכת חיוך מר על הבחירה הטיפשית של הפגנה מול החתונה שלה. זהו עוד קרב עם הפסד ידוע מראש.
בשלב הזה אין לנו באמת מה לעשות. המחשבה צריכה להיות מכוונת הלאה, לפעילות מנע אמיתית, לתעמולה במוסדות החינוך הממלכתיים המעורבים, לשינויים אמיתיים בחוקי המדינה.
מורל ומחמוד יתחתנו הערב. המפגינים יפגינו, החוגגים ירקדו, ואנחנו נשאר כאן - לעשות חשבון נפש אמיתי.
]]>
