תקשיבי מה קרה לבעלי לפני שבועיים:
המלחמה הזו מלחיצה, היא מלחיצה מאוד. אנחנו אמנם לא גרים בעוטף עזה, או בקרבת הגבול בצפון,
אבל אנחנו חוששים, אנחנו חרדים, אנחנו לא זוכרים את עצמנו ככה.
לא יודעת למה הוא עשה את זה, אבל הוא נחשף למראות הקשים, הוא ראה את המחבלים בהמוניהם, צוהלים כשהם רוצחים ילדים גברים ונשים, הוא ראה אותם משפילים את היהודים, מכים בהם, בוזזים אותם, והורגים אותם, זה עורר בו פחד איום ונורא.
זה הזכיר לו נשכחות, זה הזכיר לו את השואה, לא פחות. גם בשואה היהודים היו חסרי אונים, והגרמנים היו שוחטים בהם תוך שהם מצחקקים ונהנים, פשוט כך, מתעללים יורים ונהנים.
זה לא נתפס, זה לא נסבל, אז היהודים היו חסרי אונים, ועכשיו היהודים היו חסרי אונים, לראות את פרץ השנאה הזו שלהם, מתפרץ זה דבר שלא נותן לו לישון. לראות ולשמוע את הזעקות והשבר, זה דבר שלא נותן לו להירגע!
כל יום כשהוא חוזר הביתה, הוא לא מפסיק לדבר על זה, השאלה שהוא הכי שואל אותי זה:
אז מי שומר עלינו, ביבי? גלנט? גנץ? ברור שלא!
ועכשיו בעלי מתחיל לנתח לי בידענות:
"יותר ברור מהשמש שבצהריים שגם ביבי גם גלנט וגם גנץ חוששים מהפעלת אש כבדה בעזה, אש כזו שתשמור קצת יותר על החיים של החיילים שלנו, הם חוששים, הם מרגישים שהם תלויים באמריקה הגדולה, ובמטרייה המדינית שהם כל כך מתגאים בה...
אתם מבינים, גם אחרי שטבחו בנו, שחטו בנו, הרעידו את אמות הסיפים שלנו, בעוטף בשדרות באשקלון, ובצפון, הם מוצאים להם זמן להיכנע חד משמעית ל"שיקולים מדיניים", במקום להראות לאויבים האכזרים שלנו שאם שופכים דם יהודי אז בעל הבית משתגע..."
המחשבות האלה לא עוזבים אותו, האמת אומר, הוא חרד, הוא חושש, הוא כל הזמן שואל את עצמו מי אמור לשמור עלינו?
ועכשיו תקשיבי מה קרה לבעלי לפני שבועיים:
לפני שבועיים, קיבלתי פרסומת של "יומי" – הם אומרים שהם עשו מהפכה בלימוד הגמרא, הסתכלתי על זה קצת באדישות, באמת, מהפכה?
ואז זה היכה בי – אני יכולה לעזור לבעלי:
אני ממש מבינה אותו, הוא באמת חרד אבל בינינו הוא לא יושב בקבינט, כך שמה שהוא יחשוב ידבר או יצעק לא ממש יעזור, אם הוא רוצה באמת להועיל, ולא רק להועיל לעולם, אלא להועיל לעצמו, הוא חייב לתפוס כמה דקות ביום ולהירגע מהחדשות מההמולה, מהמחשבות שרודפות אותו, הוא חייב, אבל ממש חייב להיכנס ליומי.
הרגשתי שאני חייבת לעזור לו, אני כל כך רוצה אותו איתי בחזרה, כמו שהוא היה פעם, רגוע שליו, אוהב.
ועכשיו תקשיבי טוב, פשוט רשמתי אותו ל"יומי" (אגב, זה כלום כסף) ולא האמנתי למראה עיניי.
בעלי השתנה מהקצה אל הקצה כשהוא חוזר הביתה, הוא לא מתחיל לנתח לא את המלחמה ולא את המדיניות, הוא פשוט משתף אותי בלימוד שלו, וזה כל כך כיף, כל הבית שלנו השתנה.
לראות אותו כל כך עקבי, כל כך מסור ללימוד זה פשוט התענוג הכי גדול שלי
ברור, שאני מכינה לו עוגיות ותה, מה נראה לך?
איך זה קרה?
כשהוא נכנס ל"יומי" - הוא נחשף למאות (אולי אלפים, לא ספרתי) שפשוט לומדים גמרא, ושוכחים מהעולם.
כן, פשוט שוכחים מהעולם.
שאלתי אותו איך זה קורה? (ואני אומרת לך, עד שהוא ניסה את זה בעצמו לא באמת האמנתי שזה עובד) מה כל כך מיוחד ביומי שגורם לך לשכוח מהעולם?
והתשובה היא – תוצאה של שילוב מנצח – ביאור גמרא בשילוב פסיכולוגיה! זה פשוט ענק! לא מכיר עוד משהו שמתקרב אפילו לחצי מהרמה של יומי! (נראה לי רק בביאור הם השקיעו כמה מיליונים)
ועכשיו הוא מתחיל לנפנף עם הידיים (אתם מכירים את זה, הוא מתחיל להתרגש... לדבר בלהט...)
"נתחיל מהביאור – אף פעם לא פגשתי כזה ביאור מתוק, ביאור שמדבר בעברית גמורה, פתאום הכל מובן, הכל ברור הכל בהיר, ותקשיבי, הכל מרתק!
הסוגיא ממש מרתקת, אתה מבין את זה ברובד אחר לגמרי, והנה הפסיכולוגיה מראה לך שאתה עומד לגמור את הדף, אתה מסתכל על השעון ואתה לא מבין איך הזמן עבר כזה מהר.
ואז מגיע המחיאות כפיים – זה פשוט עובד, גאון מי שהמציא את זה."
אז חברה שלי יקרה,
אם גם את רוצה קצת לשחרר את בעלך מהלחץ היום יומי במצב הכל כך מלחמתי הזה, ולעזור לו באמת, פשוט תכניסי אותו ליומי.
זה מתאים לכולם, יש להם גם למדנים שסיימו את הש"ס כבר חמש פעמים, וגם לומדים מתחילים, כולם אומרים אותו דבר – אף פעם לא פגשנו כזה ביאור מתוק.
אגב מיד אחרי שנרשמתי, הם שלחו לנו תעודה מרהיבה – מה את חושבת שעשיתי עם זה? ברור, תליתי לו את זה בסלון – אני כל כך גאה בו.
רוצה אותו בחזרה? רוצה אותו רגוע, שליו, אוהב?
אל תחכי, תלחצי על הלינק הזה –
תכניסי אותו ליומי, זה ישדרג לך את הבית, הוא יודה לך על זה כל החיים!