בואו נהיה תמימים, זה הרבה יותר כייף!
בואו נאמין שהסמינרים יצליחו ללמד נערות בנות 17 תכנים מקצועיים מבלי לצנזר אותם - למרות שאם אותן בנות היו מביאות ספרים העוסקים בתכנים דומים לסמינר הן היו נזרקות מהסמינר באותו הרגע.
בואו ניתמם ולא נדבר על זה שהשליחים שבמו אצבעותינו הכנסנו אותם לכנסת הולכים להעביר חוק שצפוי לפגוע ברווחה הנפשית של הילדים היקרים שלנו, ושלא תמצאו איש מקצוע אחד (!) שתומך בחוק מסיבות ענייניות.
אבל עזבו, זה לא מעניין. הרבה יותר כיף לטפוח לעצמנו על השכם, להתגאות בציונים של הבנות שלנו במסלול של ראיית חשבון, ולהסיק מזה שאנחנו כנראה יכולים גם ללמד רפואה בסמינרים בדרך שרק אנחנו הגאונים מסוגלים לייצר.
אנשי המקצוע טוענים שמדובר בחוק שייפגע בילדים החרדים? הם כנראה לא מבינים כמו בעלי האינטרסים שדוחפים את החוק הזה בכל כוחם...
החוק שייפגע בילדים שלכם
עזבו אתכם רפורמה משפטית שלא קשורה לחיים שלכם, תשכחו לרגע מחוקי החד פעמי והשתייה הממותקת שלא באמת ישנו את החיים שלכם - ובואו נדבר על החוק הכי דרמטי למגזר החרדי שצפוי לעבור בכנסת הקרובה. החוק שלטענת גורמי המקצוע יגרום לילדים החרדיים לקבל טיפול שאינו מקצועי, ולטענתם אף ייתן לנפשות שאינן מקצועיות דיין לטפל בילד שלכם ולגרום להם לנזקים נוראיים לכל החיים.
האם החוק הזה אכן מסוכן? גורמי המקצוע מצביעים על דרך פשוטה שמוכיחה בבירור עד כמה החוק הזה מסוכן והרסני, וכזה שעלול להרוס את נפש הילדים שלכם בצורה חסרת תקדים. ניסינו להבין מהם מדוע הם כל כך נחרצים וחוששים, והם הבהירו שכבר היום אפשר לעקוב אחרי תהליכים שקורים בכמה סמינרים בכדי להבין את מסוכנותו של החוק.
כך מייצרים 'פייק מקצועיות'
"לימדתי במשך שנים קורס במסגרת השתלמויות שנועד להעניק ליועצות ומנחות הורים כלים טיפוליים לצורך עבודתן", מספרת רבקה, מטפלת קלינית ותיקה וידועה. "עם תחילת הקורס ובמהלכו הדגשתי שוב ושוב שהקורס לא מכשיר את המשתתפות לטפל - אלא להשתמש בכלים מסוימים בעבודתן הייעוצית.
הקורס הסתיים ולתדהמתי אני רואה בעלונים מודעות המבשרות על פתיחת קליניקות בשיטה שלימדתי, ושמות התלמידות שלמדו אצלי התנוססו על גבי המודעה. הרמתי מספר טלפונים כדי לברר את העניין, והסתבר שה'מטפלות' הנ"ל מציגות אותי כמדריכה המקצועית שלהן, וזאת למרות שהדגשתי בפניהן במפורש שההכשרה שלהן אינה מספקת בכדי לטפל".
למרבה הצער, הסיפור הזה לא התרחש במדינת עולם שלישית. זה קרה וקורה בקורסי השתלמויות באחד הסמינרים הגדולים. מגמות 'טיפוליות' נפתחות בתוככי סמינרים, והן מבטיחות הכשרה מקצועית שוות ערך ללימודי אקדמיה ובפיקוח רבני.
מה שקורה בשטח רחוק מלהיות מקצועי. אחת המטפלות מספרת לנו שהיא התבקשה להכין סילבוס רציני, כולל ביבליוגרפיה מקיפה לקורס, כדי להגיש לפיקוח. הקורס קיבל את אישור הפיקוח, אבל בפועל היא התבקשה למסור קורס קליל חווייתי, "כדי שתהיה לתלמידות מוטיבציה להגיע".
במקרה אחר, מטפלת המרצה בהשתלמויות התבקשה למסור את התעודות המקצועיות שלה, התארים וההתמחויות הנוספות, בכדי שהקורס יאושר על ידי הפיקוח. אך בפועל היא מלמדת שם שעות ספורות בלבד. את רוב הקורס מאיישות מרצות ללא תואר כלל בשעה שלפיקוח מדווח כי המטפלת המוסמכת היא זו שמעבירה את כל התכנים.
כך זה נראה כשאין פיקוח חיצוני:
מטפלת אחרת מספרת כי היא הוזמנה לפגישה חשובה במשרד החינוך. הפגישה נועדה לשכנע את אנשי משרד החינוך שהקורס של הסמינר מקצועי ולאשר אותו, ובכדי שהלומדות תקבלנה תעודה מוכרת בסיום הקורס. תנאי הסף במשרד החינוך הם תואר ראשון ללומדות, ולמרצים תואר שני ומעלה. המטפלת ידעה שהתכנית לא תעמוד בקריטריונים משום שלחצי מהלומדות אין אפילו תעודת הוראה או גננות.
היא פנתה לרכזת בעניין, ובתגובה החזירה לה הרכזת חוברת מעוצבת המנוסחת בקפידה ובאופן מקצועי, בצורה שמציגה את הרציונל של הקורס, קהל היעד, סילבוסים ואף הכניסה בפנים שמות של מרצים עם הרזומה המקצועי שלהם. החוברת הזו הוצגה בפגישה, אולם בפועל לא היה כל דמיון בינה לבין הקורס שהוצג.
מרים, מטפלת ומרצה מוכרת, משתפת בסיפור דומה: אחת מן הרכזות פנתה אליה בשאלה אם היא מוכנה ללמד בתכנית בסמינר שיתחיל למחרת (!). היא לא יכלה להיענות מחוסר זמן, והרכזת ביקשה שתפנה אותה למרצה מתאימה אחרת. היא ניסתה להבין מהם תנאי הסף למרצה בקורס הכשרה שאמור להיות מקצועי. הרכזת אמרה לה שגם סטודנטית בתהליך הכשרה ממכללה חרדית תספיק לה.
כך מכונים פרטיים מספקים תעודות מטעם עצמם
כששואלים מדוע נזעקים אנשי מקצוע על הצעת התיקון לחוק שיאפשר להוציא מטפלות עם תואר אקוויוולנטי ממגמות טיפוליות בסמינרים ובהשתלמויות, זו התשובה. כך המצב כבר היום, ללא תעודות מטעם גורמים רשמיים. אם יאושר התיקון לחוק, המצב העגום הנ"ל יקבל תוקף רשמי ויחולל אנרכיה בתחום.
בשונה מדיסציפלינות טיפוליות אחרות, ולמרות היות הטיפול באמצעות אמנויות חלק אינטגרלי ממערך בריאות הנפש הציבורית והפרטית, המצב כיום הוא שהחוק אינו מחייב רישיון ממשרד הבריאות בכדי לעסוק בטיפול באמנות. בשל כך השטח מוצף במכונים פרטיים המציעים לימודי טיפול נפשי על טהרת הקודש.
"בתוך שנה יש לך קליניקה משגשגת, ואת מטפלת מקצועית ומבוקשת" מבטיח לנו למשל מכון הכשרה, אחד מני מכוני הכשרה רבים לטיפול נפשי. לא מעט אנשים במגזר שלנו יחששו מלגשת ללימודים אקדמיים, ומשום כך מנסים מכונים פרטיים לענות על הצורך בהכשרה טיפולית, ומגמות טיפוליות במקצועות פרא-רפואיים מוצעות במרכזי השתלמויות. מכונים אלו פועלים בשנים האחרונות חרף העובדה שמשרד הבריאות קבע כי לימודי טיפול באמצעות אמנויות יתקיימו רק כתואר שני, זאת כדי לאפשר קיומו של הליך אקדמיזציה למקצוע.
בעקבות ההסכמים הקואליציוניים האחרונים אשר נחתמו עם נציגי המפלגות החרדיות, מקודם כעת התיקון לחוק מקצועות הבריאות, המבקש להעניק הסמכה לטיפול לבוגרות הסמינרים, בתואר אקוויוולנטי להכשרה אקדמית.
המצוקה של הסמינרים
אז מה מטרת התיקון לחוק? התיקון שדרשו חברי הכנסת של יהדות התורה להכניס לחוק המקורי של ח"כ מיכל שיר, יביא את ההכשרות לטיפול באמצעות אמנויות לפתחי הסמינרים ומכוני ההשתלמויות, ויאפשר לקופות החולים להעסיק את בוגרות ההכשרות במסגרת שרותי טיפול בקהילה. יצוין כי התיקון המוצע לחוק מתייחס אך ורק למוסדות לימוד המוגדרים חרדיים, ואינו תקף כלל לאוכלוסייה שאיננה חרדית.
אז לפני הכל, בואו נעשה קצת סדר ונזכיר למי שאינו מונח בפרטים את מהותו של החוק עליו ממנו חוששים כל אנשי המקצוע באופן גורף.
שוחחנו עם נשות ואנשי מקצוע חרדים שהמכנה המשותף ביניהם הוא, שכולם מחזיקים בתואר שני אקדמי העומד בסטנדרטים של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), וכולם גם מודאגים מאוד מההשלכות של התיקון המוצע לחוק המתגבש.
ככלל, המקצועות הפרא־רפואיים הם אופציה תעסוקתית ראויה שיכלה להתאים לבנות סמינרים, אולם מקצועות אלו אינם נלמדים מחוץ לגבולות האקדמיה. מנגד, קיימת בעיה העומדת לפתחם של מנהלי הסמינרים אשר על אף שכר הלימוד היקר בכפליים משכר הלימוד האקדמי, אותו הם גובים מהורי התלמידות - הם אינם מספקים לבנות אופק תעסוקתי מסודר.
מנגד, הורי התלמידות מודעות לכך שמצופה מהבנות לסייע בפרנסת הבית, והם יודעים שאם הבנות לא תלמדנה מקצוע מכובד בשנים שלפני החתונה - הן יתקשו מאד להשלים את הפערים כשהן חובקות כמה ילדים. בשל כך יותר ויותר בנות פונות ללימודי אקדמיה במכללות החרדיות והדבר מדאיג את מנהלי המוסדות (גם מסיבות מוצדקות של חשש מירידה רוחנית של התלמידות).
האם החוק צפוי להסדיר את פרנסתן של בנות ישראל? מסתבר שלא רק שהחוק צפוי להכניס מטפלים ברמה ירודה לשוק, אלא שגם האופק התעסוקתי אותו תקבלנה התלמידות שאינן מקבלות הכשרה ברמה מספקת מוטל בספק גדול.
"ישנה טענה שנשמעת מפי גורמים פוליטיים, על כך שחסרות מטפלות באמנויות בציבור החרדי." אומרת שרית, מטפלת במוזיקה. "הנתון הזה מוטעה וזורה חול בעיני הציבור. נכון להיום יש מעל 7000 מטפלים ומטפלות באמצעות אמנויות, מתוכם כ-1,500 מהמגזר החרדי. זהו מספר נכבד לכל הדעות. טענה נוספת היא שיש להוזיל את הטיפול עבור הציבור שאינו יכול לעמוד בתעריפים הגבוהים. ובכן, התעריפים בקופ"ח נכון להיום הם כ-45 ₪ למפגש, כך שמי מעוניין בקבלת טיפול בסבסוד הקופה, יכול לקבל זאת כבר כיום".
מי גוזר את הקופון מהחוק הזה?
"לאלו המתמצאים בפרשת החקיקה המדוברת קיימים סימני שאלה רבים; מי ומה באמת עומד מאחורי הנחישות לקדם את התיקון לחוק הזה?!" קובל ישעיה, מטפל באמנות (פסיכודרמה). "מטפלים חרדיים שהציפו את הנושא בתקשורת או אצל גורמי השפעה ציבוריים, קיבלו איומים שהדבר יתנקם בהם. זה מעלה את התהייה אם אין אינטרסים נוספים המסתתרים מאחורי הדאגה לשלום הציבור."
יוזמי החוק טוענים נחרצות שחומר הלימודים יהיה זהה לנלמד באקדמיה, אולם מבדיקה של הסילבוסים של חלק מן המכונים שכבר היום מכניסים קורסים דומים - עולה כי למרות ההבטחות, התכנית אינה שוות ערך ללימודים אקדמיים.
כך לדוגמא מוצע קורס לאבחון וטיפול בהפרעות אישיות. משך הקורס – 10 שעות אקדמיות. כלומר תוך 3 מפגשים בני שעתיים ורבע התלמידה תדע לאבחן, לבנות תכנית התערבות קלינית, ולטפל במקרים הקשים והמורכבים של הפרעת אישיות גבולית, פרנואידית, סכיזואידית, היסטרית וטורדנית-כפייתית, ולאבחן נרקיסיזם ופסיכופתיה. זאת לצד קניית שפע של כלים משיטות טיפול דינמיות, חדשניות ואינטגרטיביות. קשה לראות בכך יותר מיומרה עצובה".
"אז למה בעצם צריך תואר מוכר?" מוסיף ישעיה בציניות של כאב, "אמפתיה יש לנו במנות נדיבות, לשלב ידיים ולהנהן בראש כמו הפסיכולוגים כולנו יכולים. מה נשאר, ללמוד אבחון ציורים וכמה תרגילי CBT"?
אל תגידו שלא אמרנו - אלו הנזקים הצפויים:
"נזקיו של טיפול לא מקצועי הם גדולים", מבהירה שרית. "זה לא אם לא יועיל לא יזיק. עצם אבדן האמון בטיפול הוא עצמו חמור." היא מספרת על מקרה של פנימיה שחניכיה טופלו על ידי אדם דובר רוסית שקרא לעצמו פסיכולוג, כשבפועל לא היתה לו כל הכשרה רשמית.
הטיפולים כשלו, והוא הוחלף לאחר זמן במטפלת מקצועית. אולם בשלב זה סרבו הילדים להגיע אליה, מכיוון שמבחינתם האמון נשבר. העובדה שהם פתחו את לבם בפני איש מקצוע ולא היתה לכך תמורה, גרמה לנסיגה רגשית. טיפול נתפס אצלם כהתערבות חודרנית הפותחת פצעים ללא יכולת לאחות אותם. וזאת עוד ללא הוכחת נזק.
מקרה אחר הוא של אישה צעירה שחוותה קשיים בנישואין, והלכה למדריכת נישואים כדי להעלות את הזוגיות על המסלול. ההדרכה היתה לקויה ולא רק שלא תרמה לה, אלא שאף גרמה לה לנזק רב. הזוג התגרש. הצעירה גרה עם אמה האלמנה, כבר שמונה שנים אחר הסיפור, ועד היום היא מסרבת ללכת לטיפול כי מבחינתה, טיפול הוא חוויה נוראה. טיפול כושל נוגע בענייני נפשות והוא הרסני בהחלט.
'מקצועיות'? לא בבית ספרנו!
אחד החששות הגדולים אותם שוטחים בפנינו מתנגדי החוק, הוא לגבי ההשתלמויות שמציעים הסמינרים הגדולים. מבדיקה של השטח עלה שבתחום שוררת כמעט אנרכיה, כשרמת המקצועיות שכנראה אינה מפוקחת דיה - מאפשרת חופש מוחלט לשווק קורסים 'מקצועיים' עם סילבוס נוטף מקצועיות, כשבפועל אין כל קשר בין הסילבוס לבין המציאות.
כך מוציא אחד הסמינרים מאות 'מטפלות' שלמדו בתכנית תלת-שנתית יקרה מאוד. כשהסמינר מפעיל לוביסט בשכר המקבל הון עבור התפקיד - ואותו לוביסט המקדם את הסמינר - פועל במקביל לקדם את החוק בכל דרך אפשרית. גילוי נאות? הצחקתם אותנו.
בסמינר נוסף בירושלים קיים מסלול של תרפיה במוסיקה, כשהתלמידות הוכשרו באופן חובבני בלבד. גם התלמידות הרציניות שבהן לא יכלו לעסוק בתחום ונאלצו ללכת ללמוד טיפול באמנות או תואר ראשון בעבודה סוציאלית בלי שום הכרה בלימודים קודמים, כשלפני התחלת הלימודים הן קיבלו הבטחות לאופק תעסוקתי ומקצועי.
הסיפורים האלה חוזרים על עצמם בעוד מספר סמינרים, בירושלים, ב"ב וביתר. כך מכון הכשרה חיצוני כלשהו פנה לאחד הסמינרים והציע תעודות מטעמו תמורת 10% משכר הלימוד שהתלמידות צפויות לשלם על ה'תעודה'. וכשהגורמים כלכליים ומסחריים בלבד הם אלו שאחראים על התכנים וללא בקרה ופיקוח מקצועי על תכנים, סטאז' וידע, אל תצפו שהחתול ישמור לא ילקק מהשמנת. (שמות הסמינרים והמעורבים כולם שמורים במערכת.)
כך משתפת אותנו מטפלת, שבתה סיימה סמינר והיא שלחה אותה להשלים לתואר ראשון במרכז השתלמויות מוכר. הוצעה לה תכנית לימודים בטלפון (!) יום אחד בשבוע. הבת שביקשה לקבל תמורה לימודית ומקצועית לכספה - העדיפה לפנות לאחת מן המכללות החרדיות, שם הדרישות הלימודיות היו גבוהות פי כמה.
רוצים סיפור מזעזע? גילה, עו"סית קלינית המלמדת באחד ממרכזי ההשתלמויות, סיפרה כי אחת התלמידות שלמדה בכיתתה במשך השנה הגישה עבודת סיכום החתומה על ידי תלמידה אחרת.
בירור קצר העלה שהחמות נכחה במקום כלתה כל הקורס, משום שהכלה נזקקה לקורס עבור דרגה באופק חדש, אולם לא היה לה פנאי ללימודים 'המיותרים' האלה. משכך שלחה את חמותה לאייש את הכסא לאורך שנת הלימודים. גילה פנתה עם הסיפור להנהלה, אבל איש לא התרגש מכך וגם לא עשה דבר בנידון. כשהשיקולים הם כלכליים בלבד - וערך ה'מקצועיות' לא עומד בראש סולם הערכים, אל תצפו שהחתול גם יעניש את עצמו לאחר שהוא ליקק מכד החלב.
אתיקה מקצועית? אנחנו מעל זה...
קידום המגמות הטיפוליות במסגרת הסמינרית היא זריית חול בעיני הבנות והוריהן, הסבורים שתלמדנה באופן שווה ערך לאקדמיה. התכנים אינם מתאימים לגיל, והבנות תצטרכנה לעשות את כל המסלול מחדש מאוחר יותר במסגרת אקדמית מוכרת.
אז נכון, הפקרות בתחום הטיפולי למרבה הצער הייתה תמיד (וישנה גם בציבור הכללי, כל עוד אין חוק פסיכותרפיה בישראל). אולם בשנים האחרונות הולכת ועולה מודעות הציבור, גם בגלל ריבוי מטפלים במגזר ובעיקר בעקבות אירועים קשים כמו ולדר וכו', לפנייה לטיפולים מקצועיים בלבד, שבהם נשמרת אתיקה מקצועית ויש הבנה מתי מדובר בקושי רגשי נורמלי ומתי במצוקה נפשית המחייבת התערבות פסיכיאטרית.
לדוגמא, אחת המטפלות ב"למרחב" מספרת שהיא קיבלה לטיפולה מטופלת עם פתולוגיה מורכבת. כבר אחרי האינטייק הראשוני עלתה שאלה של חובת דיווח (- ישנם מקרים שהמטפל מחוייב על פי חוק לדווח למשטרה או לפקיד סעד, שכן יש חשש סביר להתעללות, פגיעה או סיכון בחיי אדם. אי דיווח היא עברה פלילית שדינה שישה חודשי מאסר).
לאחר התייעצות עם הצוות הרב-מקצועי ועם פקידת סעד. הוחלט להתחיל בטיפול. לאחר כמה פגישות התברר שהאשה מטופלת במקביל באופן פרטי, והמטפלת עודדה אותה לשמור זאת בסוד כדי שצוות המכון לא יאלץ אותה לסיים את הטיפול אצלה... בוודאי לא תופעו לשמוע שהתברר כי המטפלת למדה קורס לפני שנים אחדות בהשתלמויות בסמינר ופתחה קליניקה.
אין צורך לומר שה'מטפלת' מעולם לא נדרשה לשאלת חובת הדיווח, ולא ראתה פגם בכך שהיא מטפלת במקרה מורכב ללא ידע בתחום ההפרעות הנפשיות, וללא פיקוח או הדרכה מקצועית. בואו נקווה שהיא בכלל מכירה את צמד המילים "חוות דיווח"...
"נזקים שיהיה קשה מאד לתקן"
"ההצעה של הח"כים החרדיים להכרה אקוויוולנטית בלימודים תיצור כאוס של ממש", קובעת גם אסתר, מטפלת ותיקה באמנות. "אם עד כה הבוגרות של המגמות בהשתלמויות מתקשות להשתלב בשוק העבודה, ורוב קופות החולים לא מעסיקות אותן (למעט בתוך מרכזים מסוימים תוך העלמת עין, בעיקר דוברות יידיש), החוק החדש יאפשר פירצה שלא הייתה קודם. עם תעודה מעוגנת בחוק, עשויות קופות החולים לחוות לחץ לקבל את הבוגרות, והכאוס יחגוג.
התיקון ידרדר את תחום בריאות הנפש בציבור החרדי בפרט ובהמשך בכל הארץ. (מכללות ומרכזים חילוניים נוספים ירצו גם כן לפתוח תכניות אקוויוולנטיות, ואחרי שיש תקדים, זה פשוט יקרה.) כבר היום יושבות נשים חילוניות (בחולצה וחצאית כנדרש) במרכזי ההשתלמויות החרדיים – כדי ליהנות ממסלול טיפולי מקוצר. כשהמגמה תקבל אישור חוקי, המספרים ילכו ויגדלו. מרכזי ההשתלמויות חייבות לקבל את כולן, מטעמי אי-אפליה."
"יש להבין כי הנגשת מקצועות טיפוליים לבנות סמינר, שאין להן הבנה מהם חיי נישואים, שלא גידלו ילדים, שלא טעמו את החיים, תשנמך את המקצוע ותגרום נזקים שיהיה קשה מאוד לתקן." היא מסכמת. "מתן תעודות רשמיות לקורסים החובבניים בהשתלמויות תהיה זלזול קשה בציבור שאינו יודע להבחין בין תעודה לתעודה ויקבל טיפולים סוג ג'. על ההורים ובנותיהן לעשות את השיקולים שלהם בהתאם לנתונים ולבחור את דרכם בחכמה, בלא להיסחף אחר מגמות פופוליסטיות. בלימודי טיפול, הדרך הארוכה היא הקצרה..
אם אתם הורים, מחנכים, בעלי השפעה, או סתם אנשים שאכפת להם מגורלם של הילדים שלנו, ואתם לא רוצים שרמת הטיפול אותו יקבלו הילדים במגזר החרדי תהיה כמה וכמה רמות מתחת לרף המינימלי - השמיעו קול זעקה והתנגדו לחוק שיכניס אינסוף מטפלות שאינן מקצועיות דין לתחום שישפיע על נפש הילדים שלנו!" היא מסיימת באכפתיות.