יש סגולה הנהוגה בקרב חסידים, בשמו של המגיד מקוז'ניץ, שאמר בשם הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק לספר את שלושת הסיפורים הבאים, כסגולה לכך שלא יחסר לנו דבר מהוצאות הפסח, בהרווחה.
הסגולה הנהוגה היא לספר את הסיפורים בשבת הקרובה, שבת מברכים ניסן, ובשבת הגדול - שבת לפני פסח. יש הנוהגים לספר את הסיפורים גם בהילולת ה'נועם אלימלך', שחל השבוע, בכ"א אדר.
סיפור ראשון: היה יהודי שהביא לעיירה סחורה - חביות יין שרף לכבוד חג הפסח, וכשרצה להכניס אותם לעיר.
עמדו אנשי המכס ושאלו אותו מה זה החביות? ואמר להם: יין שרף.
ולא הסכימו לו להכניסם לעיירה ולמוכרם, ואמרו, שלא מסכימים להכניס יין שרף לעיירה.
רץ היהודי לרבו הקדוש רבי אלימלך מליז'ענסק זיע"א, ובכה מאוד שלקחו ממנו את החביות של היין.
אמר לו רבי אלימלך: תגיד להם - שזה מים ולא יין. הלך היהודי, ואמר להם שזה מים, והם, לקחו וטעמו - וראו שבאמת יש בחביות מים, ונתנו לו להיכנס לעיר עם החביות.
אבל מה הוא יעשה עם מים??? רץ היהודי לרבי אלימלך ושאל אותו: מה הוא יעשה עם המים? אמר לו הרבי: טעם גם אתה מהמשקה שבחבית!
טעם היהודי, והנה - חזר היין. וכך היה ליהודי איך להתפרנס ולעשות צורכי החג בהרחבה. וכמו שבורא עולם עזר לאותו יהודי לקיים את חג הפסח ביד רחבה, כך שיעזור לכל בית ישראל.
סיפור שני: פעם אחת, באיזה עיירה, נעלמה למלך טבעת, ולא מצאו אותה. ואמר המלך, שכל מי שיחפש או שימצא אותה, יקבל הרבה מאוד כסף.
היה שם יהודי אחד, והיה עני מרוד מאוד, ולא היה לו כסף. אבל, הוא אמר שהוא מוכן לחפש את הטבעת, וכל מי שהיה מוכן לחפש את מי שגנב את טבעת המלך, נתן לו סכום כסף גדול - תמורת עבודה זאת.
היהודי קיבל את סכום הכסף תמורת העבודה שהתחייב, והלך וקנה בזה מוצרים לחג ולבני ביתו ומצות יין ושמן וכו'.
בליל הסדר, ישב היהודי בראש השולחן וערך את הסדר, בזמן שסיפר את ההגדה ושר שירים ומה נשתנה וכו', עבדי המלך, הלכו למלך ואמרו לו שהיהודי בכלל לא הלך לחפש את הטבעת, אלא, יושב הוא בבית, ושר שירים ושמח.
אמר המלך, אני אלך לראות מה עושה היהודי, וכשהגיע המלך, הציץ וראה איך שהוא שמח ושר שירים וכולם אוכלים ושותים.
והמלך עומד ומסתכל, ופתאום הוא שומע שהיהודי אומר משפט, וכולם עונים אחריו: דיינו ושוב דיינו... והמלך חשב שעכשיו הם דנים מי גנב את הטבעת, וכולם אומרים בפה אחד, שהגנב הוא העבד שלו שקוראים לו: דיינו.
מיד תפס המלך את עבדו 'דיינו', צעק עליו והכה אותו, עד שהודה שאכן הוא גנב את הטבעת, ומיד לאחר החג, המלך הוסיף ונתן ליהודי הרבה מאוד כסף, וכמו שחגג היהודי את פסח כיד המלך, כך יחגגו את הכל כל עם ישראל.
סיפור שלישי: מעשה היה עם יהודי בשם 'מושיק' (משה) שהיה שכיר אצל הפריץ ועובד אצלו. פעם אחת, היה ביניהם ויכוח: מי שולח את הפרנסה ומי הוא זה שמפרנס.
אמר לו הפריץ: אני נותן לך פרנסה, אמר לו מושיק: הקב"ה, הוא זה שנותן לי פרנסה ואתה השליח שלו, כי הכל מה' יתברך.
התרגז עליו הפריץ, ואמר לו, שלא ייתן לו פרנסה כלל, וזרק אותו מלהיות שכיר אצלו. הלך היהודי לביתו, והיה זה בימים לפני חג פסח, והיהודי האמין בקב"ה באמונה שלימה, שישלח לו פרנסה מן השמים.
בהתקרב חג הפסח, לא היה למושיק מאומה, כדי לקנות לכבוד החג, ולא ידע מה לעשות.
ולפריץ היה חדר גדול של אוצרות כסף, שלא היה נכנס לשם אף אדם, והיה הפריץ אוהב להיכנס מידי פעם לחדר, לספור את מטבעות הזהב שהיו לו שם.
ולפריץ היה קוף שתמיד היה משתעשע איתו. והפריץ נהג לספור את המטבעות, והיה בודק אותם בלשונו, ומנקה מהם את האבק, והקוף היה רואה את כל מה שעשה אדונו, וחשב הקוף, שהפריץ אוכל את מטבעות.
יום אחד לפני חג הפסח, לאחר שהפריץ יצא מהחדר, הקוף לקח את המטבעות, ובלע אותם זה אחר זה עד שנפל, ונחנק ומת.
כשנכנס הפריץ לחדר, וראה שהקוף מת, אמר לעבדו, שיזרוק את הקוף בחצר של מושיק, ושם הגופה תסריח, וכך, הוא יראה למושיק מי שולח לו פרנסה.
הלך המשרת, וזרק באמצע הלילה, את הקוף של היהודי, ובבוקר, מושיק נבהל בראותו את הקוף בחצרו, כי חשב שיעלילו עליו, שהרג את הקוף, ורצה לזרוק אותה מחוץ לעיר.
הרים מושיק את גוויית הקוף, וראה שיוצאים ממנה, המון מטבעות של זהב, ולקח סכין, וחתך את בטנו, והוציא את כל המטבעות של הזהב, וזרק את הקוף מחוץ לעיר.
והלך מיד לקנות במטבעות את צורכי החג, וגם בגדים בשביל אשתו וילדיו וכל מה שהיה צריך, ומאותו היום, נעשה לעשיר גדול.
בליל הסדר, ישב מושיק עם בני ביתו, ואף הזמין הרבה עניים ואורחים ועשה את ליל הסדר, עם כלים יפים ומכובדים, ומאכלים טעימים ומכובדים, ובגדים מכובדים.
ובליל פסח, הפריץ שלח את עבדו, לראות מה עושה היהודי בלילה זה, והאם יש לו אוכל לחג.
והלך העבד לבדוק, וראה שהיהודי יושב בראש השולחן, עם המון אורחים ועניים, ואוכלים בשר ושותים יין ושרים ושמחים התפלא מאוד.
רץ העבד לספרו לפריץ, ולא האמין הפריץ למשמע אוזניו, ומיד הלך לבדוק אם נכון הדבר, ואכן, כך ראה.
נכנס הפריץ לביתו של מושיק, ושאל אותו: מי שלח לך כסף, ומהיכן היה לך כסף ל צרכי החג, סיפר לו מושיק, איך שמצא בחצר ביתו קוף, שנפלו ממנו מטבעות זהב, אז, אמר לו הפריץ: עכשיו אני מודה שהקב"ה זן ומפרנס לכל! ומושיק חגג את חג הפסח בשמחה, והיו לו את כל צרכי החג בהרחבה רבה, וכמו שבורא עולם עזר למשה, כך יעזור לכל עם ישראל, להכניס את חג הפסח מתוך שפע רוחני וגשמי.