רק למד לזחול וכבר הוא אוחז בשמלתי ולא נותן לי לזוז. חשתי כבולה. כשניסיתי בכל זאת להחזירו לצעצועי הפיישר פרייס שנקנו בדמים מרובים בכדי לקנות שעת שקט, הוא החל לבכות בכי מרקיע שחקים ואימה ניבטה מעיניו הוא נצמד אליי באימה, וכך עברו להם ימים של חוסר שינה, או שינה טרופה במקרה הטוב כשהקט נרדם רק כשראשו מונח עלי.
יש לכם דה ז'ה וו? כנראה שגם הילד שלכם סובל מחרדת נטישה, אבל אל חשש זה בסדר, זה טבעי, וזה חלק אינטגרלי מהתפתחות התינוק. רוב הפעוטות בסביבות גיל 8 עד 10 חודשים מפתחים חרדת נטישה שבאה בדרך כלל בשילוב של פחד מזרים. מסתבר שחרדת נטישה היא שלב חשוב בהתפתחות הרגשית והשכלית של התינוק.
בחודשים הראשונים של החיים התינוק אינו מבדיל בינו לבין סביבתו ואין לו עדיין תחושת עצמי. עם ההתפתחות השכלית התינוק מתחיל להבחין בינו לבין אמו ואביו המטפלים בו והוא "מגלה" תגלית טראומטית בכל סדר גודל שהוא לבד בעולם. לבד וחסר אונים! חסר אונים בלעדי האנשים הקרובים אליו אימו ואביו שאת פניהם הוא סופג טוב טוב לתודעתו ומכאן הדרך קצרה לחרדת נטישה.
עם כל הכבוד ליכולתו של הפעוט לתפוס כי הוא תלוי לגמרי בחסדי אביו ואמו אין ביכולתו לתפוס עדיין כי אם אמא הלכה היא תשוב ויש פסיכולוגים התפתחותיים שמוסיפים ואמרים שאין לפעוט בגיל זה יכולת לתפוס קיימות כל דבר בעיניו קיים כשהוא לפניו ואיננו כשהוא לא שם. לכן כהאם או האב או כל דמות קרובה אחרת נעלמים לרגע תופסת את הפעוט חרדה קייומית כי אין כעת מי שידאג לו.
איך מתמודדים?
ראשית אם התינוק מגלה סימני חרדה כשאתם נפרדים ממנו כנראה שאתם הורים טובים והילד חש בטוח בקרבתכם. ישנם חרדות נטישה שמתאפיינות דווקא באדישות מצד התינוק כלפי הוריו (בדרך כלל שהטיפול בפעוט הוא רע).
* אל תזדהו עם חרדת הנטישה של הילד התייחסו איליה בטבעיות ואל תחושו רגשות אשם כאשר אתם נפרדים מהקט בכדי לא להעצים את חרדתו.
* הבינו כי חרדת הנטישה היא סימן להבשלה רגשית – שכלית של הפעוט.
* הרגיעו את התינוק. נכון שהפעוט לא מבין את תוכן דברי ההרגעה אבל הוא מסוגל להבין אל טון הדברים.
* אל תסתלקו בחשאי אמצו לכם טקס פרידה שכולל למשל חיבוק ונפנוף לשלום דבר זה מחזק את בטחונו של הפעוט שהנה אוטוטו אתם חוזרים שוב להיות איתו.
