מי היה השדכן של הבעל שם טוב הקדוש?
לאחר פטירת בנו של רבי אדם בעל שם, הבעל שם טוב הקדוש הלך לקהילת בראד, ושם היה מלמד תינוקות של בית רבן.
הבעל שם טוב הקדוש היה מלמד מצוין, ומצא חן בעיני כל רואיו, והיה גם למדן מאוד מופלג וחכם גדול, עד שהיה מקובל, שכל דברי הקהילה היו נחתכים ונגמרים על פיו.
כאשר היה ריב בין אנשים בקהילה, היו באים לבעל שם טוב הקדוש, והוא היה מוציא לאור משפטם, ומכח קדושתו, יראתו וחוכמתו, שני הצדדים, החייב והזכאי - ליבם היה שלם עימו, כי ידע איך לדבר על ליבם, כדי שייטב הדבר בעיני כולם.
פעם אחת היה לרב מורנו אברהם, אביו של רבי גרשון קיטובר, דין ודברים עם אחד מאנשי הקהילה שבה התגורר הבעל שם טוב הקדוש, ואמר לבעל הדין שיסע עימו לק"ק בראד לגמור שם את הדין, אצל בנו רבי גרשון קיטובר שהיה שם ראש בית דין (גיסו לעתיד של הבעל שם טוב הקדוש).
ענה האיש: יש לנו פה מלמד אחד מופלג בתורה, והוא דיין צדק, אשר בכל פעם שמגיע אליו דין, שני הצדדים יוצאים מהדין כשליבם שלם עימו, כי הוא מסביר את הפסק היטב, ולכן, נבוא נא אתה ואני לפניו.
כשהגיע מורנו רבי אברהם לפני הבעל שם טוב הקדוש, מיד ראה ברוח קודשו, שבתו היא בת זוגו של הבעל שם טוב הקדוש.
והיה מקובל באותו הזמן, שכאשר מגיע לעיר אורח הגון, הלמדנים הגדולים היו אומרים לפניו "פשט".
ואמר הבעל שם טוב הקדוש לפני רבי אברהם פשט על איזה רמב"ם, בחריפות גדולה, ועוד כמה פשטים, עד שנפשו של רבי אברהם נמשכה אחריו, ותקשר נפשו בנפשו.
אחרי כן, סידרו בעלי הדין את טענותיהם לפניו, והיו ביניהם הרבה טענות וסכסוכים, ולקח שעה עד שהוציא את משפטם לאור, משפט אמת לאמיתו, ויפלא הדבר מאוד בעיני רבי אברהם, ויאהבהו מאוד.
ונתוודע לרבי אברהם, שהבעל שם טוב צריך לישא אישה, והייתה לו בת, ואמר לבעל שם טוב הקדוש: הנה שמעתי שמעלתו נצרך לאשה, אולי יכשר בעיני מעלתו לישא את בתי?
השיב לו הבעל שם טוב הקדוש: טוב הדבר, אבל, בהיות שבקהילה זו רבים מהנגידים - חפצים בי, נצטרך להסתיר הדבר, לבל ידע איש, כי איני יכול להעיז פנים כנגדם, שהיטיבו לי תמיד, וינשאו אותי למעלה.
ואם זה רצון מעלתו, נכתוב קשרי התנאים למזל טוב ביחידות. ואני גם כופל עימכם, שתעשו עימי השידוך, ולא עם תורתי וחכמתי, כי בשום אופן אין רצוני שתרבו בשבחי ורוב המעלות, כי אם תכתבו סתם: מורנו ישראל בן מורנו אליעזר.
אחרי שנקשרה נפשו בנפשו, הסכים רבי אברהם לכל דברי הבעל שם טוב הקדוש, וכתבו במזל טוב את קשרי התנאים בסתם, ולא כתבו את שם המקום שעשו את התנאים, ולא נודע הדבר לשום אדם.
כאשר נסע הרב מורנו רבי אברהם לביתו - חלה ונפטר בדרך, והלך לבית עולמו.
הודיעו לרבי גרשון שהיה בק"ק בראד, על פטירת אביו, ובא רבי גרשון להספיד את אביו כדין תורה, ורבי גרשון קיבל את כל הכתבים שנמצאו תחת ידו, ומצא גם את שטר התנאים, ששידך את ביתו, שהיא אחותו, עם איש ששמו ישראל.
והיה הדבר לפלא בעיניו, כי אביו היה איש מפורסם, ואיך יתכן שהוא יעשה שידוך עם נחות דרגא, עם פלוני אלמוני, שלא נודע מקומו ומשפחתו.
ויספר רבי גרשון את הדבר לאחותו, ואמרה לו: 'אחר אשר הוכשר בעיני אבינו אין להרהר אחר זה'.
הבעל שם טוב הקדוש המתין לגמור את ההתחייבות שלו כמלמד לבעלי הבתים, ולאחר מכן, הלך אליהם ואמר: שהוא חוזר למקומו. וידברו על ליבו, שישאר אצלם, וירבו לו מוהר ומתן, אבל, הבעל שם טוב הקדוש לא הסכים לבקשתם, כי לא היתה זאת כוונתו.
הבעל שם טוב הקדוש שינה את לבושו, והתחפש כאחד הריקים, בפרווה קצרה ('פעלציל'), וחגורה רחבה, וישנה את לשונו וטעמו, והלך לק"ק בראד, לביתו של הרב מורנו רבי גרשון הנ"ל.
והנה, שני בעלי דין יושבים לפני רבי גרשון, והוא מעיין בדינם, ועמד הבעל שם טוב הקדוש בפתח, וסבר רבי גרשון שהוא עני, ולקח פרוטה, ורצה לתת לו.
ואמר הבעל שם טוב הקדוש לרבי גרשון: 'דבר סתר לי עמכם'.
הלך עימו רבי גרשון לחדר אחר, והראה לו את התנאים, ויאמר לו: הבה את אשתי.
כאשר ראה רבי גרשון את האיש, כסותו ודיבוריו, השתומם ונבהל, וחשב, מה זאת עשה אביו זכרונו לברכה?!
קרא רבי גרשון לאחותו, ויספר לה את כל המאורע.
השיבה לו על כך: 'אחרי שאבינו עשה זאת, אין להרהר אחריו, ובוודאי מהשם יצא זאת, ואולי יפוק מינה זרעא מעליא'.
ואכן, התקיימה החתונה, וקודם החופה אמר הבעל שם טוב הקדוש, שרצונו לדבר קודם עם אשתו כמאמר חז"ל.
הבעל שם טוב הקדוש דיבר בסתר עם אשתו, וגילה לה האמת, והשביע אותה שלא תגלה כלל את הדברים, אף אם יעברו עליה עידן ועידנים, שתהיה בדחקות גדולה, והסכימה עימו בכל דברו, ונישאו בשעה טובה ומוצלחת.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
אומר הבעל שם טוב הקדוש, שכאשר האדם מחדש בתורה:
"לא יחשוב בליבו שהוא עושה כך, רק השכינה - העושה זאת"! (צפנת פענח) כי, מי שמתפאר בדברי התורה שחידש, השכינה מסתלקת ממנו...
ומי שלא מתפאר בחידושי תורתו, זוכה:
"להיות מרכבה לו יתברך שמו ע"י - לימוד התורה" (כתר שם טוב, דט"ז ע"ב).
הזכות לחדש בתורה - משל נפלא: הבעש"ט הקדוש מסביר במשל נפלא, את הזכות וההצלחה לחדש בתורה:
משל לאורח, שהגיע לבית חברו, ורצה לנסות את בן חברו בלימוד, ולתהות על קנקנו. והבן, כלל לא הבין את ההלכה, מרוב גודל עומקה וחריפותה.
והנה, מתוך גודל חיבת האב לבנו, האב לא יכל לסבול את הצער של בנו חביבו שהוא מתקשה מאוד - ואינו יכול להבין, מה עשה אביו?
פתח לו פתחא בהאי הלכה, והראה לו את הדרך אשר ילך בה, ואשר יצא ואשר יבא בשקלא וטריא, כמעט אשר הגיד לו כל תוכיות ההלכה.
והנה, בא האורח לשאול את הבן, את ההלכה, ולנסותו בפני אביו, והתחיל לומר ההלכה.
האורח שואל את הבן כמה שאלות ומקשה כמה קושיות, והוא משיב דבר על אופניו והוא מותיב, והוא מפרק בשכל זך ובהיר, ואביו רואה את הדבר, שמח מאוד, מתענג ומתפאר מזה!!! אף על פי: שהבן עשה את כל החיל הזה - מכח האב, עם כל זה, לאב היה מזה - תענוג גדול!
והנה, כשראה האורח את התענוג הגדול שיש לאב מזה, רצה האורח להוסיף לאב עוד תענוג, והתגבר על הבן, והוסיף לשאול אותו עוד שאלות, והקשה עליו עוד קושיות חדשות חזקות ועצומות.
והבן, בהיותו בוטח על אביו, התעורר מעצמו והתחכם, ותירץ כל הקושיות... ועוד... ועוד... והנמשל – מובן!
מה ישיב הבן לקב"ה, כשזוכה לחדש בתורה? "גדול ה' ומהולל מאוד" - כל אחד שמחדש בתורה, צריך להודות, להלל ולגדל את שמו של הקב"ה על כל הטוב שגומל עימו, ועל שפתח את שיכלו להבין ולחדש בתורתו, כי, לימוד התורה, הוא הדבר שהכי – מפאר ומרומם את שמו של הקב"ה בכל העולמות.
שכר על עמל התורה: אדם העמל בתורה, ומחדש בה, והוא יקבל שכר על כך, אעפ"י שכל מה שעשה, הוא בעצם, קיבל מתנת שמים מה' יתברך, אעפ"י כן: לקב"ה יש התפארות ותענוג גדול מאוד - ממעשי האדם!
השכר עבור החידוש בתורה: אומר הבעל שם טוב הקדוש, שכאשר אנו מחדשים בתורה: "משלם לנו שכר גדול - כאילו עשינו הכל מעצמינו"! (צוואות הריב"ש די"ח).
אעפ"י שהקב"ה, נותן את הכח לחדש בתורה, יש לו מזה תענוג והתפארות גדולים, למרות: "הכל הוא ממך ומשלך, ומכוחך - פעלנו כל זאת"!
הקב"ה מתפאר במי שמחדש בתורתו: כאילו: "הדבר מעוצם ידינו!" וזה מוכיח את האהבה והחיבה עצומה שיש לקב"ה לבניו, שקרויים: "בנים למקום"!
כל אחד יחדש בתורה – כפי כוחו: הקב"ה רוצה, שכל אחד ישתדל לחדש בתורה כפי כוחו ויכולתו, והקב"ה יטהר ליבו ושכלו, רוחו ונשמתו, ויתן לו סיעתא דשמיא, להבין להשכיל לשמוע ללמוד וללמד, אמן.
יהי רצון שנזכה שדברי התורה יאירו בנו, ונחדש בהם לרצון ה' יתברך, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, שבוע טוב ומבורך לכל בית ישראל, אמן.