1:
״ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד״.
בפרשה זו לא מוזכר שמו של משה רבנו וזאת משום שביקש מהקב״ה ״מחני נא מספרך אשר כתבת״.
מדוע נבחרה דווקא פרשה זו שלא יהיה מוזכר שמו?
אומר ״בעל הטורים״ שנבחרה פרשה זו שלא יוזכר בה משה כיוון שבזמן שנוהגים אנו לקרוא אותה, זהו הזמן בו נולד וגם נסתלק משה מהעולם.
פעמים שנקראת פרשת תצוה לפני ז׳ אדר ופעמים לאחריו וכיוון שביום זה נסתלק משה, נבחרה פרשה זו כהאחת שבה לא יוזכר שמו.
לכאורה לפי פרוש זה קשה לי, הרי להפך, אם זהו זמן לידתו ומותו של משה, מן הראוי שבפרשה זו בוודאי יוזכר שמו.
על השאלה הקודמת מביא ״בעל הטורים״ עוד תשובה והיא יכולה לתרץ על שאלתי.
מדוע לא מוזכר שמו של משה? כיוון שסרב במשך שבוע שלם ללכת לגאול את ישראל ממצרים וניהל סוג של משא ומתן מול הקב״ה ככתוב: ״גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך״, בגלל זה לקח הקב״ה את הכהונה שרצה לתיתה מלכתחילה למשה והעבירה לאהרון אחיו.
כיוון שפרשה זו עוסקת בבגדי הכהן הגדול, לא מוזכר שמו של משה שממנו נלקחה הכהונה.
בספר ״חיי לבב״ מביא שמזה נבין גם מדוע בכל הפרשות של חומש שמות מוזכר שמו של אהרון חוץ מפרשת תרומה שם שמו אינו מוזכר, ומדוע?
ידוע הדבר שמשה זכה לשני כתרים, ״כתר תורה״ ו״כתר מלכות״, ואהרון זכה ל״כתר כהונה״.
כיוון שאין מלכות אחת נוגעת בחברתה, בפרשה זו שמוזכרים בגדי אהרון הכהן, מוזכר אהרון ולא משה, וכדי להפריד בין המלכויות, אהרון אינו מוזכר בפרשה הקודמת (תרומה).
2:
לפי דברים נפלאים שראיתי ב״אור החיים״ הקדוש, שמו של משה רבנו לא מוזכר בפרשה, אך מילותיה הראשונות אכן מדברות עליו.
כך מובא ב״אור החיים״: ״ואתה תצוה״, כתוב בזוהר שהיה יושב ר׳ יוסי בן חלפתא בפני ר׳ יצחק ושאל אותו מדוע הגלות הרביעית בה אנו נמצאים מתארכת כל כך הרבה ואין לה זמן קצוב?
ענה לו ר׳ יצחק שגלות רביעית מתארכת בגלל ביטול תורה.
כך הוא שמע מרב המנונא סבא, שלוש גלויות גלו ישראל ושלוש פעמים הן הסתיימו בזכות שלושת האבות.
לעומת זאת, מהגלות הרביעית יחזרו עם ישראל בזכות משה רבנו.
כתוב בירמיהו ״ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי״.
עם ישראל גלו בגלל שחטאו בתורת משה, ככתוב במלאכי ״זכרו תורת משה עבדי״, ועתידים ליגאל בזכות משה רק אם יחזרו ויעסקו בתורה.
וזה מה שכתוב ״ואתה תצוה את בני ישראל, תצוה לשון חיבור, צוותא, כמו שכתוב ״כי מלאכיו יצוה לך לשמרך״.
מתי עם ישראל יגאלו גלות אחרונה? כשיצטרפו אל משה וילמדו תורה.
התורה משולה לשמן זית זך שהוא בלי שמרים, כך צריכים ללמוד תורה לשמה וללא סיבות חיצוניות כגון לזכות בכבוד או חס ושלום להשתמש בה כדי לקנטר.
וכמו שהשמן זית להדלקת המנורה צריך להיות ״כתית״ שנעשה על ידי כתישה בלבד, כך לימוד תורה מתקיים על ידי מי שכותש עצמו עליה וכמו שמובא במסכת ברכות ״אדם כי ימות באוהל״, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית את עצמו עליה.
מוסיף ה״אור החיים״ הקדוש ואומר שבכל צדיק וצדיק שלומד תורה יש ניצוץ ממשה רבנו, שכן ישנן כמה מקומות כגון מסכת סוכה, ביצה ושבת, שם מובא שכשרוצים תנאים או אמוראים להחמיא אחד לשני, הם מתבטאים לפעמים כך: ״משה, שפיר כאמרת״, והרי אין זה שמו ומדוע לקרוא לו בשם של משה?
אלא כשיושבים ולומדים תורה בבחינת ״אדם כי ימות באוהל, אותו אחד זוכה לקבל ניצוץ מנשמתו של משה רבנו.
אם כן לכן נאמר ״ואתה תצוה״, אתה משה תצטרף לכל מי שיושב ועוסק בתורה.
3:
פרשתנו ממשיכה בנושא ״מלאכת המשכן״ ופותחת במצות הבאת השמן להדלקת המנורה.
תרומה זו של השמן שונה משאר התרומות בהיותה תרומה מתמשכת.
במצות המנורה יש שני חלקים.
האחת, שצריך לחזור ולתרום לצורך הדלקתה כל הזמן באופן קבוע ולא כתרומה חד פעמית כתרומות אחרות.
השניה שהיא חייבת להגיע מכל עם ישראל.
מוסיף ה״אור החיים״ הקדוש שאפילו במקרה שיחיד רוצה לתרום את כל השמן, עליו לקנותו קודם עבור כל עם ישראל ורק אז לתרום ובשם כל עם ישראל.
המנורה החשובה הזאת מסמלת בין היתר את השלום ביננו לבין הקב״ה ולא פחות חשוב ביננו לבין עצמנו.
מנורה זאת שתפקידה להאיר ולהפיץ חום תמידי, חייבת להיות מתודלקת עם שמן שהגיע מכל עם ישראל.
רק כשהדלקתה תיעשה באחדות, יצליחו הלהבות להאיר ולחמם את כולנו כאיש אחד בלב אחד.
שבת שלום לכולם
עמירן דביר (דבורקין) הלוי