ביום שני, בערב, נתכנס לקריאת המגילה בבתי הכנסת. אחריה יחלו חגיגות חג הפורים.
לפורים יש מעלה מיוחדת על כל המועדים, שכן פורים יעמוד בתוקפו גם בזמן הגאולה. עפ״י דברי הרמב"ם (בסוף הלכות מגילה): "ימי הפורים לא יבטלו, שנאמר: וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם". מכאן, שלפורים יש מהות פנימית מיוחדת, הקשורה עם זמן הגאולה.
השיר: "זאל שוין קומען די גאולה" (שתבוא הגאולה), מיוחס לראי"ה קוק. יש עדויות, שהרב ותלמידיו שרו שיר זה ביישוב, בארץ ישראל, בשנות ה 30.
מי שהקליט ופרסם את השיר, בשנת 1954, היה החזן והזמר ישראל ליפשיץ, הידוע בכינויו – האוקראיני: סידור בלרסקי.
אז מי היה אותו ישראל ליפשיץ, שאם יורשה לי לנחש, כנראה רובכם לא שמעתם עליו מעולם? בלרסקי היה חזן, זמר עממי וזמר אופרה יהודי - אמריקאי ממוצא רוסי, שהתפרסם ברחבי העולם, בזכות קול הבס הנפלא שלו, ובזכות ביצועיו הרבים של שירי עם רוסיים ושירים באידיש.
הופעתו המשמעותית ביותר התקיימה בליל הכרזת העצמאות של ישראל. אז הופיע באולם "אהל שם", בת"א, וביצע לפני אולם מלא בחוגגים לא פחות מ 35! שירים, כמעט בכל השפות המדוברות בעולם.
"אני רואה את ייעודי בהפצת צלילי השיר העממי הישראלי בתפוצות, ואני שואף להביאו לא רק למאזין היהודי, אלא גם לזרים, כדי שיקבלו מושג-מה על התרבות והמוסיקה העברית". כך אמר בלרסקי, במסיבת עיתונאים שקיים בביקורו בארץ, בשנת 1952. את קולו אפשר לשמוע בכ 20! תקליטים, רובם שלו כסולן.
כאשר נשאל אלברט איינשטיין: "מי היית רוצה שישיר בארוחת ערב לכבודך?", הוא ענה מיד: "סידור בלרסקי, כמובן!".
בשנות ה-70 אימצה חסידות חב"ד את השיר, והוא נקרא בפי החסידים: "ניגון יחי" משום שעל בסיסו שרים את המילים: "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".
שבוע לפני פסח 2021, שנה אחרי שנחתה עלינו מגפת הקורונה, ומיד כאשר נחנך מתווה "התו הירוק" הראשוני והמצומצם, הייתה "יובל" החלוצה לפתוח את עולם התרבות. 200 איש אזרו אומץ יצאו מחלונות "הזום" הנוחים, התלבשו, נכנסו לרכבים והגיעו להיכל התרבות בפ"ת, כדי ליהנות מקונצרט נוסף בסדרת החזנות הצעירה שלנו: "חזנות בג'ינס". על אף המסכות שכיסו את פניכם, הייתה לנו האמנים והנגנים שעל הבמה תחושת עונג מיוחדת, תחושה שלא אשכח כל חיי. אחרי שנה של סגרים, בלי נגנים ובלי קהל, כל מה שעניין אותנו היה להופיע סוף סוף לפני קהל אמיתי, חי, נושם, צוחק, ובעיקר, מוחא כפיים.
בקונצרטים בג'ינס, נוסף לשלושת החזנים הצעירים, איתם אני חולק את הבמה לראשונה, אני נהנה בכל פעם מחדש לחלוק את הבמה עם חברי היקר, קובי אריאלי.
קובי - סטנדאפיסט, עיתונאי, פובליציסט, סופר, שחקן, איש טלוויזיה, שכל דקה אתו, על הבמה ומחוצה לה, היא חוויה מענגת, מפתיעה, ובעיקר מצחיקה.
בגלל כל המעלות הללו, ליהקתי אותו לצדי כמארח במופעים בג'ינס. אבל הדובדבן שבקצפת הוא, כאשר אני מאפשר לו ״להתפרע״ – ולשיר, וכך לשלב בין אהבותיו לסאטירה ולחזנות באייטם אחד.
כך היה גם בקונצרט זה: בגלל הקרבה לחג הגאולה, בחרנו את "זאל שוין קומען די גאולה" - אותו הפך קובי, ברוח אותם הימים ל: "זאל שוין גיין די קורונה!" (שתלך כבר הקורונה!).
אתכם הוא הצליח להצחיק ולשעשע, אותי הוא הצליח גם להפתיע.
שבת שלום, פורים שמח, וצפייה מהנה - ומצחיקה