דף לז
*טעם כעיקר. *היתר מצטרף לאיסור.
א. מחיוב נזיר על משרת ענבים ילפינן לר"ע שבכל התורה אין היתר מצטרף לאיסור מלבד בנזיר כגון ששרה פתו ביין ופסח והקטרת שאור ולחכמים ילפינן ממשרת שבכל התורה טעם כעיקר. והשמועות 1. מקפה של חולין והתבלין של תרומה דחייב על התבלין בכזית ודחי דאיכא כזית בכדי אכילת פרס והוי דאורייתא, והא דפטור בכותח כיון דלא שייך לאכלו בעין, והא דתלינן גבי חולין ותרומה זהו בתרומה מדרבנן דהיינו תבלין או בזמן הזה. 2. לחכמים ילפינן ממשרת דטעם כעיקר מדאורייתא שאיסורו אינו לעולם ובהנאה ויש לו היתר, ור"ע יליף שטעם כעיקר להו"א מבשר בחלב ודחי דהוי חידוש ולמסקנא מגיעולי נכרים ולחכמים אכתי הוי חידוש דקדירה בת יומא נמי פגמה פורתא. 3. ר"ע לא יליף ממשרת שאף בכל איסורין שבתורה יהא היתר מצטרף לאיסור, משום דנזיר וחטאת שהנוגע בה יקדש הוו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין, אבל לחכמים אתי להיתר מצטרף לאיסור ומקדשים לא ילפינן, וממשרת ילפינן שבכל התורה כולה טעם כעיקר.
שאלות לחזרה ושינון
א. היתר מצרף לאיסור וטעם כעיקר והשמועות (3)