היום – הראשון במרץ למניינם – הוא יום המחמאות. מה עושים ביום המחמאות, טוב ששאלתם, אחרת איך הייתם יודעים?!
ובכן, לא קשה לנחש. ביום המחמאות פשוט מחמיאים. אם זה לבן או בת הזוג, באמירת תודה מעומק לב על מעשה שנעשה לכבודנו, או להחמיא על לבוש או בית מסודר. אם זה לקולגה - להחמיא לו על עבודה טובה ומסורה (משה מנס היקר, כותב ומגיש בחסד עליון. המחמאה שלך מחכה לך בקופה). אם זה לחבר או ידיד, להחמיא על מצב רוח טוב או כל דבר שעולה ברוחכם.
היום – זה הזמן להחמיא – ומכל הלב.
לפי השמועה, יום המחמאות התחיל בהולנד בשנת 2001 על ידי הנס פורטווייט, איש מקצוע בתחום התיירות. את היום הזה חוגגים במדינות רבות באירופה והוא הולך ומתפשט ברחבי העולם.
האתגר שמציעים מי שחוגגים את היום הזה, יהיה להחמיא למישהו שמעולם לא החמאת לו עד היום. זאת אומרת, כדאי וטוב יהיה להחמיא למכרים שלנו, אך גם לזכור את אלו שמעולם לא התייחסנו אליהם.
אני לא יכול שלא להיזכר בסיפור שקרה לי בישיבה שהולם בדיוק את היום הזה: בהיותי בחור, בזמן ה'ישיבה קטנה', יצאה ההנהלה בהודעה כי מעתה התלמידים ינקו בעצמם את החדרים שלהם. חדר שיהיה נקי כראוי יזכה את בעליו בתשלום הוגן (יחסית לבחורים). כל חדר קיבל מפתח לארונית קטנה, שם היה את כל מה שצריך בשביל לנקות ולשטוף רצפה.
כדרכו של עולם, לאחר תקופה, להוא נעלם מטאטא, לזה נעלם הדלי וככה עושים 'החלפות' בין החדרים על מנת לנקות אותם כראוי.
ברבות הימים הפך המטאטא למצרך נדיר עד כי קשה היה להשיגו (בהמשך, כמובן, הגיעו מטאטים חדשים), ובחורים חיפשו אחריו בנרות בשביל לנקות את החדר.
את החדרים אומנם אנחנו, הבחורים, ניקינו, אך את המסדרונות השאירו למנקות לנקות. להן כמובן היה מטאטא, אלא שהן לא הסכימו בכלל לבחורים לגעת בכלים שלהם בטענה – צודקת – כי הם לא מחזירים להן אותם.
באחת הפעמים ניקיתי את החדר והייתי צריך מטאטא. עברתי בין החדרים ולא מצאתי אחד לרפואה. בדיוק באותה העת המנקה ניקתה את המסדרון. בחשש מה ובידיעה כמעט גמורה שאענה בשלילה, שאלתי אוותה אם אפשרי יהיה לקבל את המטאטא לכמה דקות.
בלי להרים את הראש מניקיון הרצפה היא ענתה לי שלא. כמי שידע שזה מה שהיא תענה – המשכתי הלאה בדרכי, אלא ששנייה אחר כך, היא הרימה את הראש וראתה מי הבחור שמבקש ממנה. "אה, אתה?!", היא שאלה ומיד המשיכה: "אתה יכול לקחת, אני יודעת שאתה תחזיר לי את המטאטא".
לקחתי, ניקיתי והחזרתי...
ומדוע היא הסכימה? אתם שואלים. ובכן גם אני שאלתי את עצמי, אך נראה היה לי שידעתי את התשובה במהירות: מדי בוקר, בלי הרבה לשים לב, אך מסתבר שיש מי שם לב, או-הו שם לב, הייתי אומר למנקה 'בוקר טוב', 'תודה רבה על הניקיון', לעיתים הייתי מוסיף: 'או אה, איך נקי כאן'. מסתבר שאני אומנם שכחתי מהר מאוד מחיוך שהענקתי לה, אך היא זכרה ועוד איך. בחור כזה, שמתייחס אליה יפה, בטוח יחזיר לה את המטאטא.
אז נכון אומנם שכל נותני השירותים שלנו - נהג אוטובוס, שומר, מנקה, מלצר - מקבלים כסף על עבודתם, אך מחמאה שווה הרבה יותר מכסף.
בואו נהיה טובים וניתן היום ובכל יום מחמאה למישהו מסביבנו.
ואני חייב להחמיא לכם: כל הכבוד שקראתם עד לכאן. לא מובן מאליו. באמת.
